אבו דיאבי הכישרון הצרפתי מארסנל שהיה אמור להיות מחליפו של ויירה ובפועל התאפיין בעיקר בכמות פציעות בלתי רגילה שמנעו מהקשר הצעיר לפרוח, חוגג יום הולדת 30 ואנו נחזור אחורה ונסכם את הקריירה הכואבת של השחקן המבטיח.
בינואר 2006 הקשר הצעיר של אוסר, אבו דיאבי, עמד בפני פרשת דרכים עם התעניינות מז׳וזה מוריניו, באותה תקופה מאמן צ׳לסי, ובנוסף בהתעניינות מארסן ונגר מאמן ארסנל. האומנם נראה שמצב זה הוא אכן פרשת דרכים לשחקן צעיר שמחוזר על ידי שניים מהקבוצות הגדולות בלונדון ובאנגליה בכלל, אך דיאבי ידע את איזו מהחולצות הוא ירצה ללבוש. אליל הנעורים של דיאבי, פטריק ויירה, כוכב ארסנל באותה תקופה, הוא היה הגורם המשמעותי להחלטתו הנחרצת של דיאבי שרצה לשחק יחד עם ויירה וחלם ללבוש את אותה החולצה עוד מאז שהיה רק נער. בריאיון עם דיאבי הוא אף הודה ואמר "כשהייתי ילד צפיתי בויירה משחק בארסנל וחלמתי שיום אחד גם אני אהיה שם. כל הילדים סביבי שאפו לכך".
דיאבי לא סתם זכה להתעניינות כזו רצינית מצד שני קבוצות פאר, הקשר הצרפתי שבגיל 16 הצטרף למחלקת הנוער של אוסר, זכה עם קבוצת הנערים באליפות צרפת והצליח להתברג בהמשך בקבוצה הבוגרת. למרות שבשני עונות במדי אוסר כבש דיאבי שער אחד בלבד הכישרון שלו היה ניקר לעין והצליח גם למשוך אליו את ז׳וזה מוריניו ואת ארסנן ונגר.
ב-12 לינואר 2006 הפכה העסקה לרשמית כאשר הוחתם דיאבי בארסנל תמורת סכום שעומד על שני מיליון פאונד. דיאבי קיבל את החולצה מספר 2 ונחשב למחליפו של אליל נעוריו, פטריק ויירה, ששיחק בעמדה דומה. כשהחל את הופעותיו על הדשא, היה אפשר להבין שאת רמת הכישרון של ויירה אין לבחור אבל מהר מאוד הראה דיאבי שיש לו איכויות משלו. כבר בחודש מאי של אותה עונה ספג דיאבי את פציעתו הראשונה במשחק ליגה מול סנדרלנד, והושבת לתקופה של שמונה חודשים.
במשך התקופה של דיאבי בארסנל ספג הקשר הצרפתי לא פחות מ-42 פציעות שמנעו מהכישרון שלו לפרוץ, כולם היו תופעות לוואי לאותה פציעה ראשונית בקרסול בתחילת הדרך. דיאבי מצא עצמו מחוץ למגרשים למשך כ-1,550 ימים בסך הכל דבר שמאפיין את התקופה שלו בארסנל בתור כישלון. עם 16 שערים ו-15 בישולים ב-9 עונות שוחרר הקשר מארסנל בקיץ 2015 וחתם במארסיי הצרפתית שם הוא משמש בעיקר כשחקן סגל משלים.
העונה היחידה שבה הצליח דיאבי להישאר בקו הבריאות היא עונת 2009/10 בה היה מהשחקנים המרכזיים של ארסן ונגר בארסנל. באותה עונה שיחק דיאבי ב-26 משחקים כאשר הוא עלה מהספסל ב-3 משחקים מסך כל הופעותיו, בנוסף הוא כבש 7 שערים ותרם 5 בישולים מה שהפכו את העונה שלו למוצלחת לא רק מצד הפציעות שפחות הטרידו אותו. היכולת הטובה שהציג גרמו להשוואות לויירה לחזור, כאשר השוו בין השניים ואופיינו כשחקנים שעושים את העבודה את השחורה על המגרש. ונגר אף אמר על הקשר "אבו יודע לחלץ כדורים בדיוק כמו ויירה. הוא יודע לעבור במהירות מהגנה להתקפה, שחקן רחבה לרחבה אמיתי. אף אחד לא מסוגל לעצור אותו". העונה המוצלחת הקנתה לדיאבי זימון לנבחרת צרפת במוקדמות יורו 2012, אך שוב דיאבי נפצע ומצא עצמו מחוץ לסגל הנבחרת.
להגיד שדיאבי הוא אכזבה לא יחדש הרבה, אבל אם יש דבר אחד שיאפיין אותו לאורך כל הדרך הוא שהוא לא ויתר. דיאבי התוודה ואמר "היו רגעים שלא ראיתי טעם להמשיך" אך עדיין נלחם על ההזדמנות בכל פעם שהיה כשיר ויכל לשחק בסגל של ארסן ונגר. גם היום הוא לא מוותר ולמרות שלא מוצא את מקומו במארסיי לא נשמעים קולות של פרישה מצידו. אז אם יש משהו שאפשר לאחל לדיאבי ליום הולדת 30 הוא בריאות, אבל לא בתור הקלישאה הנאמרת בכל ברכת יום הולדת, אלא באמת בריאות ושלא יסבול מעוד טיפולים רפואיים שימנעו ממנו לעשות את מה שניסה לעשות לאורך כל הקריירה וזה לשחק כדורגל.
