אני מניח שאינכם יודעים מיהו אורייה פייבר, אז אני ישמח לספר לכם.
ב-14 למאי 1979 נולד אורייה כריסטופר פייבר באיסלה ויסטה שבמדינת קליפורניה, ארצות הברית.
פייבר נולד לאב ממוצא הולנדי ואמא מוצא אירופאי מעורב (אירית, איטלקיה ואנגלייה) וגדל בלינקולן שבקליפורניה.
את לימודיו עשה רק בקליפורניה לאחר למידה באוניברסיטת קליפורניה שבדייויס ושם החל בהאבקות וגם הגיע לשני טורנירי הגמר של NCAA בליגה הכי גבוהה.
אהבתו הבלתי מוסברת לקליפורניה מעולם לא נשאלה על ידי העיתונאים, מדוע דווקא להישאר בקליפורניה ולא לעזוב , כמו שלוחמים רבים עושים.
את הקרב הראשון שלו ערך נגד ג'יי ולנסיה תחת גלאדיאטור צ'לנג' ובגיל 24 התחילה קריירה מפוארת של מי שיהפוך בעתיד לחבר היכל התהילה של ה-UFC.
הרצף המשיך עד ל8-0 מקצועני ושתי חגורות בשתי ארגונים + הגנה אחת על התואר.
את הפסדו הראשון קיבל מטייסון גריפין, לוחם UFC לשעבר שניצח בקריירה שלו את דוס אניוס, קלאיי גויידה והרמס פרנקה.
אך אצל פייבר זה היה ברור שזה לא נגמר, והמשיך ברצף מטורף של 11 סיומים ו-12 ניצחונות שבמהלכם זכה באליפות של אחד הארגונים הכי טובים שפיתח עשרות לוחמי טופ ואלופים ב-UFC והוא כמובן WEC.
במהלך רצף זה הפך להיות אחד הפרוספקטים המעניינים ביותר בעולם ובגיל 28 הוא נחשב כבר האיש שיהיה אלוף בעתיד.
במהלך רצף זה ניצח את קול אסקבדו, ביביאנו פרננדס, אלוף UFC במשקל קל ג'נס פולבר, וכמובן הפך לאיש היחיד עד סוף דצמבר האחרון שניצח את דומיניק קרוז.
למרות שהיה נראה בשיאו, הגיע הזמן שלו להפסיד וכך הפסיד למייק בראון ובכך הוא גם הפסיד את אליפות ה-WEC וגם את ההגנה השישית על התואר.
פייבר לא וויתר על התואר וב-2009 נלחם שוב מול ג'נס פולבר וכך קיבל הזדמנות חוזרת לזכות בתואר.
פייבר לא הצליח להחזיר לעצמו את התואר מול מייק בראון שניצח אותו אך המשיך מול רפאל אסוננסו וניצח וסיים תקרב וכך שוב קיבל קרב על התואר מול חוזה אלדו שבעתיד גם ייגן על התואר של ה-UFC במשך 4 שנים ו-7 קרבות.
פייבר הפסיד לאחר החלטת שופטים וכך הגיעה ההחלטה לעבור למשקל מתחת ה-Banatamweight או בעברית משקל תרנגול.
פייבר למעשה נחשב חלוץ המשקל הזה למרות שמעולם לא זכה באליפות ה-UFC תחת הקטגוריה הזו ולא התחרה במשקל זה ב-WEC.
את הקרב הראשון במשקל ערך מול טקייה מיזוגאקי היפני, לאחר הקרב הגיע המיזוג עם ה-UFC שכבר מ-2006 בשליטת ארגון הענק.
ב-UFC 128 נלחם מול אדי וויינלנד וכך קיבל קרב מול האלוף דומיניק קרוז, שכבר הפסיד בעבר לפייבר אך 4 שנים עברו מאז וכך גם נראה הקרב ולאחר שהפסיד פייבר לקרוז על האליפות, הוא נלחם בטייטל אלימנטור נגד בריאן בוולס וקיבל קרב על החגורה.
פייבר נלחם מול רנאן בראו על תואר האליפות הזמנית אך הפסיד בקרב.
לאחר הקרב ניצח ארבע קרבות ברצף מול איבן מנז'יבר, סקוט יורגנסון, יורי אלקנטרה ומיכאל מקדונלד.
אני חושב שזה מספיק לדבר על קריירת הקרבות שלו אז אני יקצר שהיו לו עוד 4 הפסדים ללחומים כמו רנאן בראו, דומיניק קרוז, פרנקי אדגר וג'ימי ריביירה וגם ניצחונות מול לחומים טובים וביניהם קרב פרישה מול בראד פיקט.
אך מה שעוד יותר אפיין את פייבר מהקרבות, היה ההתמסרות לקבוצתו ולמדינת קליפורניה.
ב-2004 פייבר הקים את קבוצת אלפא מייל (Team Alpha Male) בסקרמנטו, קליפורניה ומקבוצה קטנה של ילדים, המועדון הפך להיות אחד המועדונים הטובים ביותר בעולם ונכנס בקלות לטופ 5 אי פעם, ביחד עם אמריקן טופ טים, איי.קיי.איי , מועדונו של גרג ג'קסון (ג'קסון ווינק MMAׂ) ומועדונו של רנדי קוטור (אקסטרים קוטור).
המועדון תפס תאוצה ביחד עם הצלחתו של פייבר ויצאו ממנו לוחמים כמו פייג' ואנזאנט, סינטיה קלאבילו, ג'וזפ בנאוידז, צ'אד מנדס, אלוף משקל תרנגול לשעבר טיג'יי דיאלשואו והאלוף הנוכחי קודי גארברנדט.
מועדנו מתואר על ידי רבים כמו משפחה, וכל המאמנים הם לוחמי עבר שנלחמו תחת המועדון.
פייבר ממשיך להתאמן גם אחרי פרישתו וגם כרגע הוא נראה בכל יום רביעי, בתוכנית הריאליטי – הלוחם האולטימטיבי בתור עוזר מאמן של קודי גארברנדט בעונה ה-25 של התוכנית.
פייבר גם אימן פעמיים באולטימייט פייטר, פעם אחת בעונה 22 נגד קונור מקרגור ועוד פעם אחת בעונה 15 נגד דומיניק קרוז.
פייבר היה אחד האנשים שהספורט אהב לראות, היה צנוע, היה ממלכתי, מעולם לא פתח בטראש טוק וכמובן תמיד נלחם עם חיוך וגם למרות שהפסיד תמיד נלחם, לא משנה מה וגם אחרי שפרש המשיך לתרום לספורט הזה.
הואר היה איש מיוחד, אף פעם לא ביקש להלחם מול מישהו ותמיד עזר לאחרים.
למרות שאת אהבתו הלא מוסברת לקליפורניה, לא נבין לעולם, אנחנו לפחות נוכל לשמוע ראיונות שלו מודה למדינה וקהל שהוא כמו משפחה בשבילו.
למרות שמעולם לא זכה באליפות ה-UFC, הוא תמיד היה אחד האנשים שהביאו צופים.
מעולם לא היה לו ריבים, מעולם לא היה לו סכסוכים, מעולם לא ירד על לוחמים ומעולם לא התווכח על דברים שלפי דעתו נכונים אלא הקשיב, אבל דבר אחד תמיד עשה וזה לחייך, לא משנה מתי, גם עם זה לפני קרב הקשה בתולדות חייו, הוא חייך.
ביום הולדתו ה-37 פייבר יעלה לראשונה בחייו לקרב גארפלינג מקצועי ומול אלפי צופים ינסה לנצח ולחגוג יחד עם הקהל את יום הולדתו.
זהו סיפורו של אורייה פייבר, האיש והחיוך.
