ה-5 במאי, או "סינקו דה-מאיו" כפי שרובנו מכירים אותו, מציין את התאריך בו המקסיקנים הגנו בחירוף נפש על פואבלה. כמה אירוני שבתאריך הזה אשר מקדש את אופי הלחימה וההגנה על המולדת- נולד אל אוויר העולם אחד מהשחקנים הזכורים ביותר בכדורגל הישראלי, וכפי שנראה בהמשך, גם בכדורגל האמריקאי.
רבים הם הסופרלטיבים שיקפצו לנו לעין, ברגע שנפתח את ספרי ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי, נפזר את האבק שנערם לו על דפי שנות ה-60', וניתקל שם באחד ממעוזי ההגנה הגדולים שכיכבו בכדורגל הישראלי. הוא לא היה מכונת שערים כמו שפיגלר, למען האמת, יש לו רק שער אחד בכל קריירת הבוגרים שלו. הוא גם לא היה משיאני ההופעות של נבחרת ישראל, במדיה רשם קצת יותר משלושים משחקים. אז מה הוא כן היה? אחד שידע איך לקחת לך את הכדור בצורה מלוטשת, מבלי הצורך לרדת לגליצ'. מטר שמונים וחמישה סנטימטרים הנחתמים להם ברעמת שיער מעודנת, שהריח מקרוב שחקנים כמו פלה המיתולוגי וקובאלה הגדול. השחקן שבנעוריו הגיע ארצה מבולגריה, וכבר מגיל 17 הודבקה לו תווית של סיפור הצלחה מתממש, אותו הצליח לתרגם לכדי מציאות. מגדולי השחקנים של הפועל תל אביב ונבחרת ישראל, דוד פרימו, חבר היכל התהילה של הכדורגל הישראלי.
מאות מאוהדי הפועל ת"א המתינו לפרימו בשדה התעופה, בתחילת מרץ שנת – 1967', בוקר עזיבתו לליגה המקצוענית של ארה"ב. אז היה רק בן 21, אך כבר הספיק בשלב זה להניף עם נבחרת ישראל את גביע אסיה, כמו גם צלחת אליפות במדי הפועל ת"א מועדון האם. כישוריו של פרימו כמגן היו גדולים מדי עבור הכדורגל שלנו, באותם הימים הוא לא התקבע ברמת המקצוענות, ושחקנים נאלצו לשלב עבודה נוספת בכדי להוריד את מפלס הלחץ הכלכלי. העובדה הזו הובילה לכך ששחקנים רבים נהרו אל מחוץ לגבולות המדינה, ודוד פרימו המגן הצעיר היה מביניהם. הסקאוטרים מה- MLS הגיעו ארצה כדי לקטוף את המציאה, ובכך הפרידו בין פרימו לבין אמציה לבקוביץ', עוד טאלנט נוסף מן העבר וחברו להגנה בנבחרת ובהפועל. פרימו נענה לאתגרים החדשים שחיכו לו מעבר לים, ובחר להצטרף למועדון הכדורגל בולטימור 'בייז', שם חיכו לו תנאים טובים יותר. באותו הבוקר בשדה התעופה נפרדו אוהדי הפועל בדמעות מהמגן הצעיר שלהם, אך החזיקו בתקווה כי הוא עוד ישוב ארצה. ההמון האדום הביט למעלה בעצב מהול עם גאווה, וראה את פרימו הצעיר ממריא אל עבר התהילה שלו.
פרימו שבה את לב הקהל האמריקאי מהרגע הראשון בו התוודעו אליו. הוא התאקלם בזריזות לכדורגל האמריקאי, ותפס מקום של קבע בחלק האחורי. הקהל המקומי נאלם דום נוכח שלוות הנפש ורוח המנהיגות, שעלו מעלם צעיר בן 21 מישראל. ג'ון סטידמן, בעבר כתב ספורט אמריקאי, התענג על קסמיו של פרימו: " לעבור דרך סלע גיברלטר יהיה יותר קל מלעבור אותו", כתב סטידמן באחד מטוריו, "הוא לא מבצע תנועות בלתי נחוצות, ואי אפשר להוציא אותו משיווי משקל. כל תנועה אצלו היא יעילה". הליגה האמריקאית באותם ימים התבססה על כישרונות תוצרת הדוד סם, בתוספת סופרסטארים שהותירו את שיאם מאחור, עליהם נשפכו לא מעט דולרים. מיותר לומר כי לא הרבה השתנה מאז ב- MLS. מבחינת המגן הישראלי שלנו זה כלל לא עניין מי בא מולו – חלוץ מקומי או זר, סופרסטאר מוכח או כזה שעבר זמנו, לפרימו זה לא שינה. הוא עמד איתן עם הקלאסה המאופיינת לו, ללא שום רגשי נחיתות, וסיפק תצוגות הגנה מרשימות לכל אורך מסעו בארה"ב. הוא אף נבחר לשחקן הפופולארי ביותר בשורות אוהדי הבולטימור 'בייז', שבדיוק כמו ג'ון סטידמן הכתב האמריקאי, לא ידעו שובע מהמגן הצעיר שהגיע מישראל. הכבוד לו זכה בבולטימור היה שמור אך ורק למלכים, והוא ידע זאת. אך געגועיו לארץ ולחברים באדום גדעו את המסע הזה מוקדם מן הצפוי, ופרימו שב להפועל ת"א לקדנציה שנייה בשנת 69', וירש את עמדת הבלם של אמציה לבקוביץ' חברו משכבר ימים. "מעולם לא ראינו כדורגלן גדול כמו פרימו מישראל", המשיך להפליג בשבחיו ג'ון סטידמן, "כישרון וחן שמתגלים רק אצל הגדולים בכדורגל העולמי".
בקדנציה השנייה שלו בהפועל כיכב במשך שש שנים, עד שחזר על עקבותיו לטיול נוסף באמריקה, והפעם דווקא לקבוצת הניו-יורק קוסמוס. במסעו השני בארה"ב זכה לשחק לצד מרדכי שפיגלר, ועוד אחד העונה לשם אדסון ארנטס דו-נסימנטו, או בשמו השני- 'פלה', האגדה מברזיל. את סיום דרכו בכדורגל חילק בין הפועל רמת-גן להפועל חולון, והן מצדן, נהנו מהזכות להיות רשומות בדפי ההיסטוריה כשנחפש שם את דוד פרימו, אולי באיזה ערב נוסטלגי של התרפקות על 'תור הזהב' שלנו. אם וכאשר זה יקרה, נמצא שם את אחד ממעוזי ההגנה הגדולים שלנו. שחקן שרשם 270 הופעות במדי הפועל ת"א, עמה זכה באליפות בעונת 1965/66, ובגביע המדינה ב-1971/72. מגן/בלם שהיה חלק אינטגרלי ביותר, מאותה נבחרת ישראל שהניפה את התואר היחידי שלה ב- 1964, ודרכה במונדיאל הראשון שלה (בתקווה שלא האחרון) במקסיקו 1970.
זיכרונות סוחפים על רגעי התמוגגות מדוד פרימו, נמצא לנו בשפע אצל הוותיקים באוהדי הכדורגל הישראלי. אעז גם לומר שאצל לא מעט מן האמריקאים, בייחוד אלו שבחוף המזרחי אותו ביקר פרימו פעמיים. "בלתי עביר"- זה הכינוי שדבק בו לאורך השנים, וכך יתארו אותו ברי המזל שחזו בו בזמנו. מערכת האתר רוצה לנצל יום הסינקו דה-מאיו הזה, והפעם כדי להודות להגנה ולהקרבה של דוד פרימו, האיש שלנצח ייזכר כ"בלתי עביר" של הכדורגל הישראלי, שחוגג היום את יום הולדתו ה- 71. ברכות ואיחולים חמים ממערכת האתר כולה.
