הוא הפך את האוהדים של מכבי ל"צהובים", שינה את שמו בגלל בקשה/דרישה של ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, הוביל את נבחרת ישראל לזכייה בגביע אסיה והתגייס לצבא בעת מלחמה כשהיה כדורגלן פעיל, יוסף (יוסל'ה) מרימוביץ', חלוץ שמי שראה אותו עם הכדור על המגרש מספר על כישרון ענק, מטאור מהמגרשים של תל אביב, הכדורגלן השני במשפחה לאחר שאחיו הגדול מנחם (מנדל'ה) היה אחד מראשוני השחקנים של מכבי, שם שיקשר לנצח עם מועדון הכדורגל מכבי תל אביב.
יוסל'ה נולד בקפריסין, כשעלתה משפחתו ארצה הם התיישבו ביפו-תל אביב. אחיו מנחם היה שחקן במכבי תל אביב, יש רבים שטוענים כי יוסף המשיך בעקבות אחיו בכדורגל אך למעשה סביבת המגורים הייתה זו שהכריעה, איזור מגוריה של המשפחה היה מוקף במגרשי כדורגל, אותם ניצלו הילדים למשחק הכדור והיו שותפים בליגת בתי הספר. יוסל'ה שהיה כישרוני מצא את דרכו מהר מאוד לתוך הכדורגל המקצועני ומשם ההצלחה האירה פנים לחלוץ המחונן החל עם בכורה בבוגרים בגיל צעיר מאוד בקבוצתו מכבי כשאלילת המזל זימנה לו את חולצת ההרכב לאחר שנכנסה הקבוצה לבעיית שחקנים שהביאה להקפצתו להרכב הפותח מהיציע. מרימוביץ' ניצל את ההזדמנות שניתנה לו והפיק ממנה את המיטב עם צמד והופעה מרשימה שסללה את דרכו אל הישארות בקבוצת הבוגרים. בתחילת שנות ה-40' החלו להגיע לארץ ידיעות על המתרחש באירופה, יושבי הארץ הזדעזעו מסיפורי הזוועות ומרימוביץ' פנה להנהלת מכבי וביקש כי כאות הזדהות עם יהודי אירופה שחויבו לשים על בגדיהם את הטלאי הצהוב, צבע המדים של הקבוצה שהיה עד לאותם ימים כחול לבן ישונה ויוסף הצבע הצהוב, בקשתו נפלה על אוזניים קשובות ואכן מאז שונו המדים ובהמשך גם קיבלו אוהדי הקבוצה את הכינוי "הצהובים" וסמל המגן דוד הודגש אף הוא בצהוב.
בשנות החמישים הוגרלה נבחרת ישראל מול נבחרת ברית המועצות דאז במסגרת מוקדמות אולימפיאדת מלבורן. הנבחרת הישראלית הייתה צריכה לצאת למוסקבה למשחק חוץ, הראשון מבין שניים, ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון רצה כי המשלחת שתצא תשא את האופי הציוני, באותה תקופה לא ידעו בעולם על המתרחש בברית המועצות ושם לא ידעו על המתרחש בעולם עקב מסך הברזל והזהות הציונית תהיה מאין זריקת עידוד ליהודים המקומיים, ולכן התבקשו שחקני המשלחת לשנות את שמם לשם ציוני, יוסף מרימוביץ' שינה את שמו ליוסף מור לפי גירסה אחת ולפי אחרת ליוסף מורם. את אותו משחק סיימה הנבחרת בהפסד 5-0. יוסל'ה תלה את הנעליים לאחר שבכל תקופתו כשחקן היה נאמן למועדון אחד – מכבי, איתו זכה ביותר מעשרה תארים והבקיע שערים שהביאו תארים כולל שער ניצחון בדרבי 1-0 על הפועל ת"א שהביא לצד הצהוב את האליפות. לאחר הפרישה מרימוביץ' לא עזב את הכדורגל והפך למאמן בעצת מאמנה האוסטרי של מכבי באותם ימים, טסלר וגרסטל לאחר שאת רזי המקצוע רכש באנגליה ואף התאמן עם טוטנהם, הוא החל את דרכו כמאמן בקבוצת נעוריו וכבר בעונתו הראשונה על הקווים הוביל את מכבי לזכיה בגביע המדינה ובאחת מהקדנציות הבאות שלו במועדון את גביע אסיה לקבוצות, הוא אימן גם את היריבה העירונית, הפועל, אותה הוביל גם כן לזכיה בגביע אסיה, לקראת אמצע שנות ה-60' הוא קיבל את משרת אימון הנבחרת וכבר בהשתתפות בטורניר הראשון שלו כמאמן לאומי, גביע אסיה שנערך בארץ, הוא הוביל את הנבחרת לזכיה באליפות אסיה ובפעם הראשונה מאז השתתפות הבכורה של ישראל הנבחרת ניצחה גמר אליו העפילה. הוא נחשב למאמן שהוציא את הפועל ת"א מהחשיכה של שנות ה-70' לשנות ה-80' המצויינות, בין השאר הוא אימן את בני יהודה ומועדונים נוספים בארץ. לאחר פרישתו מקריירת האימון הוא נבחר לנשיא איגוד המאמנים. בין לבין הוא פתח את חנות הספורט הראשונה בת"א עם יעקב חודורוב שנקראה "חדורוב מרימוביץ'", חנות שהראתה כי היריבות בין שני המועדונים היא בגדר הספורט בלבד ומחוץ למגרש שני הצדדים אחים, לתוהים, לא הייתה אהבה גדולה בימים אילו בין שני צדי העיר, שני הסמלים בשיתוף הפעולה שלהם העבירו מסר לספורט הישראלי, היריבויות מקומן עם המגרש, מסר שעדיין לא חלחל גם עכשיו.
לפני 6 שנים מרימוביץ' נפטר אך נשאר כמי שייזכר תמיד בנשימה אחת עם צבעי הכחול צהוב של מכבי תל אביב, מנהיג, חלוץ ואכפתי.
