גדול שוערי אירלנד חוגג יומלדת ועם עבר עשיר ומעותר ניסיון, מדוע הוא האופציה השלישית בספסל של סטוק סיטי ולא מקבל את ההערכה הראויה לה מגיע
במשחק האחרון של סטוק סיטי בניצחון 3-1 על האל סיטי עמד בין הקורות השוער הוותיק בן ה-33 לי גרנט שפותח בעשר כבר תקופה בעקבות הפציעה של השוער הצעיר והמוכשר, ג'ק בוטלנד.
ישר איך שרואים את גילו של גרנט המחשבה הראשונה היא שמדובר בשוער עם ניסיון שראוי לפתוח בהרכב של סטוק אך ברפרוף קצר בקריירה של גרנט, מדובר בשוער שלרוב שיחק בקבוצות תחתית כמו דרבי קאונטי וברנלי. להפתעה רבה השוער שכעת יושב בספסל של סטוק הוא שי גיבן, השחקן המבוגר ביותר בפריימר ליג (40) ואחד השוערים הטובים ביותר ששיחקו באדמת אנגליה. אז מדוע גיבן על הספסל? מדוע לא מספיק מעריכים אותו בתקשורת האנגלית ונותנים לו את הכבוד המגיע לו בשלב האחרון בקריירה של האירי, בואו נצא למסע קצר בחייו של שי גיבן.
גיבן שנולד באירלנד התחיל את קריירת השוערות שלו דווקא ברגל שמאל וספג שבעה שערים במשחקו הראשון בקבוצה המקומית של ליטפורד שבאירלנד אך בהמשך בטורניר נוער שהקבוצה לקחה בה חלק, גיבן כיכב ובלט בשער, כל כך בלט שצד את העיניים של מועדון הפאר הסקוטי, סלטיק ובגיל 14 גיבן הוזמן להתאמן בקבוצת הנוער של המועדון ולאחר שנה חתם במועדון הנוער של סלטיק אך מעולם לא שיחק במדי הקבוצה הבוגרת.
גיבן המשיך להשתפר במדי הסקוטים והמשיך לעורר תשומת לב ברחבי בריטניה כולה ואת של בלקבורן רוברס מהפריימר ליג, אותה אימן גדול שחקני ליברפול קני דלגליש ובקיץ 1994 הוחתם השוער האירי במועדון.
בלקבורן חוותה לפני כן עונה גדולה, שהסתיימה באליפות היסטורית ובשער הקבוצה עמד שוער נבחרת אנגליה טים פלווארס שהיה פשוט בלתי ניתן לעצירה וגיבן פשוט לא הצליח להתחרות מולו על חולצת ההרכב הראשון. בעקבות המצב גיבן יצא להשאלה אצל סווידון שמשחקת בליגה השנייה באנגליה ובינואר באותה שנה נשלח שוב להשאלה לסנדרלנד, בה שמר על רשת נקייה ב-12 משחקים מתוך 17 והצליחה להעפיל עם המועדון אל הפרמייר ליג.
למרות שלא נחשב עוד לשחקן הרכב בשני המועדונים, גיבן קיבל זימון לנבחרת אירלנד וערך את הופעת הבכורה שלו בגיל 20 בשער הנבחרת ולמרות שאירלנד נכשלה בהעפלה אל מונדיאל 98 ויורו 2000, גיבן ביסס את עצמו כבחירה הראשונה בשער הנבחרת למרות גילו הצעיר.
תקופת ההשאלה בסנדרלנד עורר מחדש את תשומת ליבו של דלגליש שהספיק לעבור אל ניוקאסל והחליט לקחת את גיבן עימו ולבסוך האירי חתם ביריבה המרה של סנדרלנד תמורת 1.5 מיליון פאונד.
ניוקאסל היה המועדון בו גיבן שיחק ברוב הקריירה שלו ושיחק בה 12 עונות. בעונתו הראשונה בניוקאסל גיבן נבחר לאחד משחקני ההרכב הצעירים בליגה של השנה וקבוצתו סיימה במקום המוביל למוקדמות ליגת האלופות.
גם בניוקאסל לגיבן נערך קרב שוערים והפעם מול סטיב הראפר ושניהם סיפקו יכולות גבוהות ובכל פעם תמונת ההרכב הראשון הייתה משתנה בקבוצה. ניוקאסל בליגת האלופות לא צלחה בשלב הבתים אך בשנת 2003 המועדון וגיבן הצליחו להעפיל לחצי גמר אופ"א ושם גיבן שיחק בכל המשחקים שבטורניר.
שנה לאחר מכן גיבן עבר את אלן שירר, גדול חלוצי אנגליה וניוקאסל במספר ההופעות באירופה במועדון נגד בני סכנין במוקדמות גביע אופ"א ובאותה שנה ניוקאסל הגיע עד לרבע הגמר.
גיבן המשיך לעמוד ללא עוררין בעמדת השער ופתח כמעט בכל משחקי הקבוצה כשהוא נחשב לאחד מהשוערים הטובים בממלכה הבריטית וב-2007 ערך את ההופעה ה-400 שלו במועדון נגד מנצ'סטר יונייטד אך לאחר מכן מכות פציעות הלכו ובאו אצל השוער האירי ואת מרבית העונה שלאחר מכן הוא ישב בצד ומצב הקבוצה נפגע עד למאבקי הישארות בליגה. לאחר תבוסה 5-1 ביתית לליברפול סוכנו של גיבן שיחרר הצהרה ואמר שהלקוח שלו שוקל את המשך דרכו במועדון ולצד פריחתו של השוער הצעיר יותר של הקבוצה, טים קרול הוא רמז על הבאות.
בשנת 2009 הסתיימה לה תקופה של 12 שנים בניוקאסל וגיבן חתם במנצ'סטר סיטי לארבע וחצי תמורת 6 מיליון פאונד וקיבל את המספר 37. לפני תחילת העונה, גיבן ביקר את ההחלטות שנערכו בצוות המקצועי בניוקאסל שלא עשו מספיק מאמצים כדי להשאירו במועדון ונשמע מאוכזב. גיבן פתח את הקנדציה בסיטי ברגל ימין ולצד שמירת שער נקי במשחק הבכורה שלו, ראה גם את שוער הקבוצה הצעיר, ג'ו הארט עובר להשאלה ובכך הבטיח גיבן את מקומו בהרכב הראשון ואת המספר 1 בחולצה. גיבן ערך במדי סיטי את הופעתו ה-400 בליגה האנגלית וסיפק עונה נהדרת שכללה עצירות פנדלים של פרנק לאמפרד וג'יימס מקפאדן ואף קיבל את תפקיד קפטן המשנה למרות שמשחק זמן מועט בסיטי.
ב-2010 ראשי המועדון החליטו כי ג'ו הארט מספיק בשל כדי לחזור אל המועדון והעניקו לו את אפודת השוער הראשון על חשבון גיבן שראה את הארט הופך לשוער הראשון של הקבוצה. גיבן היה שותף באותה עונה לזכייה של המועדון בגביע האנגלי אך לא הרבה לפתוח בשער הקבוצה ולאחר שנתיים במועדון גיבן עבר אל אסטון וילה כדי לקבל יותר הזדמנויות.
גיבן חתם באסטון וילה לחמש שנים, כלומר בגיל 40 יסתיים חוזהו במועדון וכנראה הקריירה של השחקן. בטורניר טרום עונה גיבן הציג יכולת שמזכירה את גיבן של ניוקאסל והעתיד בווילה נראה ורוד אך גיבן המשיך לסבול מפציעות שמנעו ממנו לשחק עד לחודש ינואר של אותה עונה. בעקבות הפציעות גיבן הפסיד את מקומו בהרכב הראשון לבראד גוזן אחרי שני משחיקם בלבד בעונה שלאחר מכן. שיאו של גיבן באסטון ווילה היה ב-2015 כאשר המועדון הגיע לגמר גביע המדינה שם הפסידו לארסנל 4-0.
גיבן ראה כי הוא לא מקבל מספיק הזדמנויות בווילה והוחלט לשלוח אותו להשאלה לחודש אחד בלבד אל מידלסברו בעקבות פציעתו של השוער ג'ייסון סטיל. גיבן סיפק יכולת די טובה במועדון ותקופת ההשאלה שלו הוארכה עד לינואר ושמר על שער נקי ב-16 משחקים.
כאשר גיבן חזר מהשאלה הסתיים חוזהו וב-2015 בחר להמשיך לשחק כדורגל למרות גילו וסטוק סיטי החתימה את השוער הוותיק לשנתיים במועדון כגיבוי לג'ק בוטלנד שעמד בשער הקבוצה.
בנבחרת אירלנד גיבן נחשב לאחד מגדול שחקניה והיה שותף לקמפיינים רבים של הנבחרת והיה חלק מעלייה היסטורית במונדיאל 2002 .
אירלנד וגיבן הרגישו כל פעם מחדש תחושת פספוס ואכזבה בכל מה שקשור להגעה לטורניר גדול והשיא היה בפליאוף מוקדמות מונדיאל 2010 מול צרפת ושער מעורר מחלקות של תיירי הנרי הספיק לצרפתים כדי להעפיל.
הנבחרת האירית הצליחה לקום מהקרשים ולאחר שנתיים העפילה ליורו 2012 וחזרה למרכז הכדורגל האירופי באותה שנה.
ב-3 לאוגוסט 2012 גיבן הודיעה לראשונה על פרישה מהנבחרת ותיאר את התקופה בנבחרת כחוויה בלתי נשכחת ואת כל כספו שקיבל מההתאחדות האירית, תרם לצדקה.
למרות הפרישה וההתרכזות רק בקריירת המועדונים, גיבן מיעט לשחק באסטון וילה, והודיע שנה לאחר פרישתו כי הוא חוזר לשחק במדי הנבחרת ולעזור לה להעפיל למונדיאל 2014 . למרות החזרה המרגשת אל הנבחרת המאמן מרטין אוניל לא הבטיח לגיבן את ההרכב הראשון ולא תמיד הוא היה בחירתו הראשונה.
ב-2016 הגיע השיא של גיבן במדי הנבחרת וקבע שיא של 20 שנה של הופעות במדי הנבחרת וחודש לאחר מכן, עם 134 הופעות הודיעה על פרישה סופית מהנבחרת והצטרף למועדון המאה של פיפ"א ושמר 52 משחקים על שער נקי מתוך 134.
גיבן עדיין לא מוותר על כדורגל ועדיין נמצא בסטוק סיטי אך כעת הוא אפילו לא האופציה השלישית של המאמן מארק יוז ולמרות פציעתו של בוטלנד, דווקא לי גרנט עומד בשער.
כנראה הגיל זאת הבעיה כרגע של גיבן שחוגג היום 41 שנים על הפלנטה פשוט רוצה רק דבר אחד- לשחק כמה שיותר עד שגופו יגיד די, דבר שנראה קרוב מתמיד ועם הניסיון הכה עשיר ואיכותי שסיפק במשך השנים רוצה להוכיח למבקריו שהוא עדיין יכול לשחק ברמות הגבוהות בכדורגל האנגלי ורק צריך שיעריכו אותו יותר, רגע לפני שיאמר שלום בפעם האחרונה.
