אסון הילסבורו
"לעולם לא אשכח את התאריך הזה, אני אפילו לא יכול להגיד את המילה הילסבורו בלי שזה יציף בי זיכרונות מייסרים. הזיכרון יישאר אצלי לשארית חיי." (קני דלגליש).
את ה-15 באפריל 1989 אף אוהד ליברפול לא ישכח עד יום מותו, במסגרת חצי גמר הגביע האנגלי ליברפול ואוהדיה המסורים הגיעו למשחק החוץ בשפילד במטרה אחת והיא להמשיך כל הדרך לזכייה(דבר שאכן קרה בסופו של דבר בגמר מלא בדמעות ורגש בדרבי מול אברטון עם הופעת ענק של איאן ראש).
בשביל להבין את מה שקרה מעבר לאסון הנוראי חשוב לחזור לתקופה- תקופת "החוליגניזם" בכדורגל האנגלי שבה האוהדים ראו את המגרש בעיקר לזירת התקוטטות בין קהלי האוהדים של הקבוצות היריבות, מתובל בשירים גזעניים על שחקנים שחורים ויהודים(מצד אוהדי ארסנל באותה תקופה), עובר בהשתכרות המונית בתוך המגרש וממשיך בדקירות במקרה הטוב וברצח במקרה הפחות טוב, מי שהיו מזוהים עם התופעה הנוראית היו בעיקר אוהדי ליברפול שהייתה שם נרדף לחוליגניזם באותה תקופה יש שיאמרו בצדק ויש שיגידו שזאת סטיגמה לא נכונה ששמה את ליברפול באור שלילי שלא בצדק, על דבר אחד אי אפשר להתווכח והוא חשיבותם האדירה של אוהדי ליברפול למועדון אז וגם היום.
ה"הזדהות" של אוהדי ליברפול עם החוליגניזם גרמו לקציני המשטרה לקחת אותם ברצינות יתרה בכל משחק ולתת להם יציעים מגודרים וטריבונות של עמידה וכל זאת בנוסף להפרדה מלאה בין שני מחנות האוהדים מחשש להתלקחות אלימה, מאידך לאורך כל אותם השנים אוהדי ליברפול התריאו על היחס המשפיל ועל הסגירה שלהם ב"כלובים" צפופים ולא אנושיים לאוהדים,יש לציין שהיציע לא יכל להכיל כמות אוהדים כה גדולה ולא עמד בתקני הבטיחות וכל זה עם אבטחה לקויה ומזלזלת בראשותו של האיש שלימים יישא את הצלקת הגדולה ביותר על האירוע סנ"צ דיוויד דאקנפילד שנתן את ההוראה לפתוח את השער ליציע שנמצא מאחורי השוער (שער c) וגרם לעוד יותר צפיפות ודוחק ביציעים.
הצפיפות הנוראה גרמה לאוהדים באותו משחק שהחל בשבת הארורה ההיא בשעה 15:00 להימחץ ולהיחנק האחד על השני ,מראה מבהיל של זקנים וילדים כאחד רומסים האחד את השני על מנת לחפש אוויר ונשימה ולברוח מההמולה , רק לאחר 6 דקות מתחילת המשחק המשטרה התערבה וזאת בזכות תושייתם של שוער ליברפול ברוס גרובלאאר ושל שוטר שרץ לשופט המשחק, המחזות היו קשים לעיני כל -94 גוויות שרועות על הרצפה(שניים נפטרו לאחר מכן מפצעיהם) ועוד 700 פצועים, קציני המשטרה חשבו בכלל שזאת עוד התפרעות חוליגנים שפורצים למגרש ואף חלקם חסמו ומנעו מהם להגיע לכר הדשא ואולי אף להציל את חייהם,אוהדי ליברפול במפגן סולידריות ניסו להציל כמה שיותר חיים, שלטי הפרסום הפכו להיות אלונקות לפצועים והמגרש נהיה זירת אר"ן מצד שני המשטרה פרסה מחסום בחצי המגרש בשביל למנוע מעבר של אוהדי ליברפול ליציעי נוטינגהאם (מרבית השוטרים לא ידע שמדובר בכלל על אסון), כל אותם ימים שלאחר מכן שחקני ליברפול ביקרו את הפצועים ומשפחות הנספים באירוע הנורא, קני דלגליש ואיאן ראש ביקרו משפחה משפחה עד הפצוע האחרון.
האירוע הקשה מאוד שינה לחלוטין את תרבות הספורט האנגלית ואת יציעי הכדורגל העולמיים, האירוע המהדהד שינה לחלוטין את תפיסת האוהדים וגרם למהפכת ענק באלימות בספורט,בעקבות האסון קמה ועדת טיילור שהיא אחת הועדות החשובות והמשפיעות ביותר על הכדורגל האנגלי שעיקר ממצאיו היו- ביטול יציעי העמידה והעברה לכיסאות אישיים לכל אוהד , הקמת מחסומי לחץ באצטדיונים, שינוי מחירי הכרטיסים,שערים מסתובבים,שינוי תפקידם של שוטרים במשחקים, התאמת רכבות ותחבורה ציבורית לאצטדיונים, איסור שתיית אלכוהול באצטדיונים והדבר הכי חשוב איתור החוליגנים והרחקתם מהאצטדיונים ומסביבתם לכל חייהם כל זה כדי לשמור על תרבות כדורגל בריאה שתהפוך את המגרש למפגן של תרבות וחיבור ולא פילוג ושנאה,את השפעתו של דו"ח טיילור אנו רואים עד היום במגרשי הכדורגל באנגליה שנהפכו להיות מקומות מזמנים ויוקרתיים ולא זירות קרב וגזענות, המסקנה העיקרית של דו"ח טיילור הייתה היא שכדורגל שייך קודם כל לאוהדים וראוי להתייחס אליהם קודם כל כמו לבני אדם ולא לחבורת חוליגנים, וצריך לתפוס את האוהדים כמו לקוחות וי אי פי. מאידך חשוב לדעת שסגירת יציעי העמידה גרמה לעלייה מטורפת במחירי הכרטיסים וזאת בשל ההוצאות הרבות של הקבוצות, המבקרים של הדו"ח אומרים בראייה לאחור שהדו"ח הזה הכניס את אילי ההון לכדורגל האנגלי וזירז את הקמת הפריימרליג והפיכתו לגוף כלכלי חזק והרחיק את הכדורגל מהעם הפשוט ,אותן מסקנות אומצו בחום ברחבי יבשת אירופה.
לצערם של אוהדי ליברפול לא רק שכאבו את האסון אלא שהואשמו בצורה חסרת תקנה על ידי עיתון ה"סאן" באחריות למה שקרה, העיתון טען שאנשים השתינו במכוון על שוטרים, הכו צוותי החייאה ופרמדיקים, גנבו כסף מאוהדים שנמחצו למוות ואף הגדילו לעשות שהעלילו על האוהדים שהשתכרו שאנסו גופה של ילדה, כמובן שכל מה שנכתב היו שקרים גדולים והסיבות לכתיבת הכתבה הנוראית המכונה "the truth" נבעה בעיקר מגזענות כלפי תושבי ליברפול שמוצאם ברובו הוא אירי. רק לאחר שנים רבות העיתון טרח להתנצל על הכתבה ופרסם התנצלות רשמית רק לאחר הזיכוי המוחלט של האוהדים ב2012, אוהדי ליברפול לא סולחים ולא שוכחים ומחרימים את העיתון שתפוצתו בליברפול אפסית בעקבות המקרה.
עוד מי שידועה לשמצה בקרב אוהדי ליברפול היא מרגרט תאצ'ר שנחשבת כמי שטייחה את המקרה ולא העמידה לדין את האשמים האמיתיים במחדל, ואף החקירות האשימו את האוהדים במקום המשטרה, ביום מותה אוהדי ליברפול עשו חגיגה גדולה ולא שכחו לעקוץ את "אשת הברזל", כמו כן מעולם איש לא נתן את הדין או שילם על מה שקרה באסון דבר שהגדיל את המירמור בקרב האוהדים, רק ועדה שמינה דיוויד קמרון ראש ממשלת בריטניה ב-2012 זיכתה לחלוטין את אוהדי ליברפול ואף קבעה שרוב העובדות שהוצגו על ידי המשטרה טויחו או סולפו כמו כן הייתה ביקרות על המשטרה שמנעה מגורמי הצלה להגיע וכך למעשה נהרגו 41 איש שאולי חלקם יכלו להינצל, גם מועדון שפילד וונדסדיי הואשם בליקויים, האסון גם גרם למפגן אחדות בין אוהדי ליברפול לאברטון ולאחר הזיכוי הוקראו שמות הנספים במשחק של אברטון מול ניוקאסל, מחווה שרגשה רבים.
אין ספק שהשפעתו של האסון שינתה לחלוטין את הליגה האנגלית ואת ההיסטוריה של ליברפול, מי יודע אם הפריימרליג הייתה קמה אילולא מסקנות ועדת טיילור, מה שכן אפשר לדעת שמתוך האסון הנורא הכדורגל האנגלי הפך להיות בריא יותר ונקי מחוליגנים ובעל השפעה ועוצמה כלכלית ותרבותית,אוהדי ליברפול ו-96 האוהדים שחייהם קופחו לעולם לא יצעדו לבד.
מצורף הקישור לסרט הדוקו שעשה הbbc על האירוע.
https://www.youtube.com/watch?v=0yIAGkOpzSk
