חוד החנית של הגאווה הישראלית הוא לא הספורט ובצדק. בעוד שבתחומים שונים המדינה נחשבת למתקדמות בעולם הספורט הישראלי מתקדם בקצב הליכון – לא משנה מהי מהירות ההתקדמות אנחנו נישאר במקום. דיבורים כמו חול ואין מה לאכול – זוהי ההגדרה המושלמת, אך בעוד שענפי הספורט השונים במצב הליכון ענף הג'ודו יתברך באנשים שנלחמו על מנת לשפר את המצב ולא רק בדיבורים כי אם בעיקר במעשים. בשנת 2010 אז החלה המהפכה באיגוד התמנה שני הרשקו לאימון נבחרת ג'ודו נשים ומאז הכל היסטוריה. "אם תרצו אין זו אגדה", זהו התיאור המושלם לסדר שהשליט. בעוד שהתקשורת עוסקת בעיקר במינוסים ומנסה לייצר לתהליך תדמית שלילית עם הפיכת כל ויכוח לכותרות וטורים של טובי הפרשנים, שני עבד, בנה את הנבחרת מהיסודות כשהוא דואג לדור עתיד שיהווה תחליף ראוי לדור ההווה. מהגילאים הקטנים עד לבוגרות נכרת טביעת ידו של הרשקו כמאמן עם שיטה. אישיותו כובשת והשקט הפנימי שלו הביא להבראת המערכת. שני הוא לא רק מאמן הוא גם הדוקטור של נבחרת ג'ודו נשים הישראלית.
שואף לאינסוף
אריק זאבי חווה תקופה קשה בקריירה שלו כשהוא חצה את גיל השלושים וכל הפסד הביא עמו גל של שמועות על פרישה אך כמי שקורץ מחומר של אלופים הפסד הוא לא סיבה למסיבת פרישה ונגד הדעות הרווחות שעליו לתלות את החגורה והג'ודוגי הוא החליף מאמן ובחר בהרשקו כמי שיוביל אותו חזרה לפסגה. הבחירה במאמן התבררה כבינגו כשזאבי חזר לטופ 10 ולראש הפודיום בתחרויות גראנד סלאם כשהשיא היה זכייה באליפות אירופה כשהוא הספורטאי המבוגר בהיסטוריה שזוכה בזהב בתחרות. וכל זה מספר חודשים לפני המשחקים האולימפיים בלונדון אליהם יצא זאבי כפייבוריט למדליה אך הגורל רוצה אחרת ותוך 43 שניות אריק סיים את האולימפיאדה עם מפח נפש. שני ואריק מגדירים את האולימפיאדה כטראומה, אסון, אך הרשקו הוא לא מהסוג שייתן למשהו להכניע אותו ו-4 שנים לאחר מכן בנתב"ג רגע לפני ההמראה לדבר האמתי, אולימפיאדת ריו, הוא אמר ש"מדליה זו לא מילה גסה". אם נסתכל 4 שנים אחורה הרי שהאמירה הזו תמוהה, אחרי החוויה המרה בלונדון לא להנמיך צפיות, אפשר לומר שבהתחשב בניסיון עבר זוהי אמירה עם נגיעה של יהירות אך לא במקרה של שני שלעולם לא יודע מה זה להביט למטה, להרגיע, להוריד צפיות. ואכן האמירה התבררה כנכונה והנבחרת חזרה לארץ עם מדלית ארד של ירדן ג'רבי אותה הרשקו מאמן למעלה מ-20 שנה ומקום שביעי ללינדה בולדר שעלתה למזרן כשהיא פצועה ברגלה. ריו הייתה גם האולימפיאדה הראשונה בהיסטוריה של הג'ודו הישראלי אליה יוצאת משלחת נשים בענף, הישג אדיר לג'ודו, הישג אדיר אף יותר להרשקו.
כבר לא כוכב בודד
בעוד שבעבר הצלחות היו בגדר הצלחת בודדים – מאין גחליליות בחשכה, מאז כניסתו של שני לתפקיד הגילאים הצעירים כבר לא מוזנחים והבנות מקבלות את המרב והמיטב כבר בתחילת הדרך על מנת שיגיעו לגיל הבוגרים מוכנות לירש את הדור ההווה. המדליות מגיעות מספורטאיות שונות ולא רק אחת, הכישרון ממומש והנבחרת קנתה לה שם של אחת אטרקטיבית שמציגה ג'ודו התקפי ואיכותי בזכות. ההתקדמות האדירה של הנבחרת באה לידי ביטוי בתוצאות: מדליות בתחרויות גאנד סלאם, גראנד פרי ותחרויות מהסבב האירופי הפכו לעניין של שגרה וב-2014 זכה הרשקו להכרה אירופאית כשנבחר למאמן השנה באירופה, בחירה שהוסברה בהתקדמות האדירה שהנבחרת עשתה תחתיו. שני שואף ליותר בכל זמן נתון ועבורו אפילו השמיים הם לא הגבול גם אחרי שהביא להשמעות היסטוריות של "התקווה" האיש שבנה מסורת בנבחרת לא מתכוון להוריד הילוך.
האיש שמאחורי אלופת עולם
אין אחד שלא מכיר את ירדן ג'רבי, ומאחורי כל שם גדול עומד מאמן גדול, "גאון ג'ודו" כפי שהיא מכנה אותו. בגיל 6 עם נעלי בלט בתיק רצה הגורל והיא מצאה את עצמה לומדת מונחים ביפנית. שני הכיר ביכולות של הילדה הקטנה ולקח אותה תחת חסותו. כשהתחילה להתחרות בבוגרים הכישרון לא מומש עד שהחלפת משקל גרמה לג'רבי להתפוצץ על המזרן. ב-2012 ירדן פרצה ונאבקה על הכרטיס למשחקים האולימפיים אך לבסוף נותרה מאוכזבת בארץ. את השנה היא סיימה כסגנית אלופת אירופה והיה ברור שהיא רחוקה צעד אחד מהפריצה הגדולה והמשמעותית שלה. ואכן השנה הבאה הייתה השנה המוצלחת ביותר שלה על המזרן כשלראשונה בהיסטוריה של הג'ודו הישראלי ספורטאי/ת תוצרת כחול לבן עמד/ה על הפודיום באליפות עולם. עם חניקת ג'רבי שהוצאה מהחוקה לאחר שאילפה יריבות על המזרן ומאמן שתמיד היה שם בשבילה היא נכנסה לדפי ההיסטוריה של הספורט הישראלי יחד עם שני. שנה שלאחר מכן באליפות העולם, קיבלנו שחזור של הגמר מהשנה הקודמת. ג'רבי הגיעה ליום התחרות כשהיא לא בשיאה אך למרות זאת הצליחה להגיע לגמר בו הפסידה לקלריס שנקמה על החניקה. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שישראלי/ת מגיע/ה לשני גמרים רצופים באליפות עולם בג'ודו. הרשקו הוא גם מאמנה של ירדן בקריירת המועדונים שלה בדרך לזכייה באליפות אירופה ובגולדן ליג (התחרות היוקרתית באירופה למועדונים מאין "ליגת האלופות" של הג'ודו). הרשקו אחראי למדליה נשית ראשונה מזה 24 שנים, למרות שהורחק בקרב על המדליה בגלל שדיבר לא בזמן המותר (לטענתו השופט הבין עברית, הוא הנחה את ירדן "לחסל את היריבה" ומיד לאחר מכן הורחק) החניכה שלו לא נכשלה ומיד עם הסיום הגיע רגע של התפרצות רגשות, התקוות, הלחץ, המשקולות ירדו מעל הכתפיים, העבודה הקשה הניבה את הפרי המתוק ביותר עבורו וכמו שג'רבי אמרה שאם הייתה לה מדליה נוספת הייתה מעניקה אותה לשני, אין ספק שאם יש אדם שראוי להיות מודל לחיקוי בתרבות ספורט הקלוקלת שלנו הרי ששמו של שני הוא הראשון ברשימה.
שני הרשקו, מאמן שהוא יותר ממאמן, חגג אתמול 44 שנים, עם אינספור הישגים ומטרות שנכבשו, רגעים שגרמו לעם שלם להתאהב בענף אפילו אם רק ל-4 דקות, המורה דרך של המהפכה, האיש שאחראי בלעדית על יצירת מסורת בענף ג'ודו נשים.
