צ'לסי ו-וויטסה מתנהלות כבר שנים תחת חוזה לא כתוב. אלכס פרגוסון סיפק לבנו דארן שחקנים צעירים במשך שנים. יובנטוס וסאסואולו מחליפות ביניהן כישרונות רבים בשנים האחרונות. ובמחוזותינו, הקבוצות היחידות ש"חתמו" על החוזה הבטוח והחכם בעולם הכדורגל, הן מכבי ובית"ר ת"א. כותב שורות אלו בא לעשות סדר ולהסביר מדוע אימוצם של ה"הסכמים הלא חתומים" הוא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לענף הכדורגל בישראל?
בשנת 2007 עם מינויו של דארן פרגוסון למאמן פטרבורו יונייטד ששיחקה אז בליגה הרביעית באנגליה, העביר אביו של דארן ומאמן מנצ'סטר יונייטד, סר אלכס פרגוסון שחקנים צעירים רבים ממחלקת הנוער של האימפריה האדומה לקבוצה הצנועה ממרכז אנגליה, על מנת שיוכלו "להשתפשף" מול שחקנים בוגרים ולא ישקעו בליגת הנוער. עד מהרה הגיעה פטרבורו יונייטד להישג השיא שלה מזה שנים והעפילה לליגת המשנה באנגליה- הצ'מפיונשיפ. למנצ'סטר יונייטד הובטח כי כל שחקן מפטרבורו יונייטד שיהיה מועמד לשחק בצמרת הפריימר-ליג יועבר מידית למנצ'סטר יונייטד, אך כמובן שהסיכוי לכך היה קלוש ופטרבורו הייתה המרוויחה העיקרית מהחוזה הלא-חתום הזה.
בשנים האחרונות התברר שההסכמים הלא חתומים לא נעשים רק בין קרובי משפחה אלא גם בין בעלי קבוצות גדולות וקטנות, חברים מהעשירון העליון ואפילו קבוצות המשחקות באותה הליגה. הדוגמא העיקרית להסכם שכזה היא בין הבעלים של צ'לסי, רומן אברמוביץ' לבין הקאש-מן שלו והבעלים של וויטסה ארנהם, אלכסנדר צ'יגירינסקי. ההסכם בין השניים הוא ברור- צ'לסי תקבל זכות ראשונים על כל כוכב שיצמח בוויטסה בזמן שההולנדים ייהנו משירותם של השחקנים הצעירים הרבים שצ'לסי רוכשת אך עדיין לא מצליחה לשלבם בסגל הקבוצה. בימים אלו משחקים לא פחות מארבעה שחקני צ'לסי במדים השחורים- צהובים של וויטסה, אך לצ'יגירינסקי כבר ברור שהוא לא יוכל להחזיק בהם ובשחקנים נוספים במידה ויהפכו לכוכבים.
במילים אחרות, וויטסה מעדיפה מבחינתה לשמור על סטטוס-קוו ולהישאר קבוצה בינונית- צ'לסי תספק לה שחקנים צעירים מעולים שרוב הקבוצות בהולנד לא יכולות להרשות לעצמן, אך ברגע ששחקן מסוים בסגל הקבוצה יפרח ויהיה מועמד לשחק ברמות הגבוהות ביותר, הוא יוטס ללונדון כבר בחלון ההעברות הקרוב, תמורת מחיר הגון כמובן . חשוב לציין שקבוצות מהליגות הבכירות שמוכנות להסכמים שכאלה כמו וויטסה וסאסואולו, מודעות לכך שהן לא יוכלו להפוך לענקיות בליגה שלהן ולכן ההסכמים הללו יותר רווחיים עבור קבוצות מהליגות הנמוכות ששחקנים שכאלה יוכלו לתת את הטון ולעשות שינוי של ממש בקבוצה ולקבוצות שלא רואות באותם שחקנים כברגים מרכזיים בסגל שלהן . אנדרלכט וליל לדוגמא, עשו את אותו ההסכם עם צ'לסי והצליחו בגדול למרות עזיבתם של הזארד, דה ברויינה ולוקאקו.
אחד הדברים הנהדרים שהביא עימו יורדי קרויף לישראל הוא "ההסכם הבלתי חתום". בין השנים 2000 ל2002 התנהלה בישראל ליגת מילואים- ליגה ללא הגבלי גיל המנותקת מתחרויות ההתאחדות- גביע המדינה והליגות. סגירתה של ליגת המילואים גרמה לכך ששחקן נוער בקבוצה גדולה בישראל שאינו נחשב ל"גדול הדור" יישאר שנים רבות בליגת הנוער וכתוצאה מכך כושר המשחק שלו ירד. כשאותו השחקן יגיע לגיל 21 הוא לא יהיה אותו פוטנציאל ענק שהיה מועמד לקבוצה הבוגרת בגיל 18 והתחנה הבאה כבר ידועה מראש- הליגות הנמוכות. יורדי קרויף החליט לא לבזבז את הכישרונות הגדולים של מחלקת הנוער של מכבי ת"א שלא יכולים לקבל דקות בקבוצה הבוגרת של הצהובים ולכן סיכם עם בית"ר ת"א רמלה מהלאומית ששחקנים כמו גיא אביב, מקסים גרצ'קין, דן גלזר, רז יצחק וגאל מרגוליס ישרתו את בית"ר ת"א מספר שנים וכאשר יהיו מוכנים לשחק בליגת העל, הדלת בקריית שלום תהיה פתוחה בפניהם. בית"ר ת"א כמובן לא יכולה לומר לא לעסקה שכזו- שחקני מכבי ת"א שהוזכרו לעיל ועוד שחקנים נוספים שהגיעו לבית"ר ת"א ממכבי כמו דור ז'אן וסוהיל ארמלי יכולים לשחק ברוב הקבוצות בליגת העל, אך מכבי ת"א בחרה בצדק לתת להם לקבל דקות משחק רבות יותר בליגה המשנה בישראל, להימנע ממכירתם ליריבותיה ולשמור על אופציית החזרה שלהם לקבוצה פתוחה מתמיד.
תקציבה של בית"ר ת"א רמלה הוא התקציב השני הדל ביותר בליגה הלאומית, אך בזכות ה"הסכם הבלתי חתום" היא ממוקמת רביעית בטבלת הליגה. קבוצות הליגה הלאומית רואות את הפיילוט המוצלח הזה והן רק מחכות לשיחת טלפון מאלונה ברקת או מיעקב שחר, שבשעות אלו מעדיפים לדחות את הקץ, לפספס את הכישרונות הגדולים ביותר שיש למחלקת הנוער שלהם להציע ולקנות שחקנים אחרים בני אותו גיל בסכומי עתק. לא חבל על הכסף?
