אוסקר "אל מאסטרו" טבארס חוגג 70 ועד היום הוא מלמד אותנו מהי תשוקה בכדורגל. יום הולדת למאמן הנצחי של אורוגוואי
אם נסתכל השנה על הליגה האנגלית, העמדה הבולטת ביותר היא עמדת המאמן- השנה הקבוצות הגדולות באנגליה בחרו להשקיע יותר בבחירה יוקרתית של מאמן לפני הבאת השחקנים במיוחד לאחר "בית הספר" שעשתה לסטר סיטי לכל אריות הליגה. כיום כל אוהד כדורגל יותר מפעם אחת אוהב להביט אל עבר ספסל הקבוצה ולעקוב אחר תנועות המאמן- הוא רוצה לראות טירוף, תשוקה שהמאמן מעביר אל כר הדשא, אל השחקנים שלו- מאמנים כמו דייגו סימאונה, יורגן קלופ ואפשר גם להוסיף את גיא לוזון לרשימה. אותם מאמנים בולטים במיוחד לאור הפעולות שלהם במהלך המשחק, כאשר הם מנסים לדרבן את השחקנים ולהכניס אותם לאווירה ולפעמים גם פונים אל הקהל. אחד המאמנים הבולטים בהיסטוריה של הכדורגל העולמי שממנו אפשר לראות כמודל לחיקוי הוא מאמן נבחרת אורוגוואי, אוסקר טאברס.
טבארס , הנודע בכינויו "המורה", גדל ונשם את הכדורגל במולדתו אורוגוואי שם התחיל את הקריירה שלו כמגן ותוך כדי עבד כמורה בבית ספר מקומי. קריירת המשחק של טבארס לא הייתה מהגדולות כאשר בילה בעיקר במועדונים באורוגואי וארגנטינה בהם לקח חלק בגביע הסודאמריקנה ופרש לבסוף בגיל 32.
שנה לאחר הפרישה ממשחק פעיל, טבארס בחר לנצל את כישוריו כמורה והחליט להפוך לאחד כזה בכדורגל ולפתוח דף חדש בחייו כמאמן. המשרה הראשונה של טבארס הייתה במועדון האורוגוואי בלה ויסטה שם פגש את אחד האנשים אותו ייקח עמו לכל מקום אשר יילך, מאמן הכושר חוסה הררה. טבארס לקח לראשונה את בלה ויסטה אל הגביע היוקרתי ביבשת-הליברטדורס. אותו הישג מרשים לא נעלם מהעיניים של ראשי ההתאחדות באורוגוואי שהחליטו לתת לו לטפל בדור העתיד של הנבחרת ומינו אותו למאמן הנבחרת עד לגילאי 20. טבארס כבר בתחילת קריירת האימון שלו בנבחרת הוביל את הנערים לזכייה במדליית הזהב בטורניר הפאן-אמריקנה לאחר ניצחון בגמר על גוואטמלה.
"המורה" המשיך ללמד את דרום אמריקה בדרכו ולאחר מספר מועדונים בהם אימן באורגוואי, הוא מונה למאמן פניארול ועם הטירוף והשיגעון הכה מיוחד שלו, הוביל את המועדון מבירת אורוגוואי בפעם החמישית לזכייה בגביע הליברטדורס הגדול.
לאחר הזכייה הגדולה, טבארס קיבל את התגמול הראוי וקיבל את המינוי הגדול ביותר במדינה- מאמן נבחרת אורוגוואי וכבר הוטלה עליו המשימה לזכות בקופה אמריקה שנערך בברזיל. הנבחרת של טבארס סיפקה כדורגל מרשים וסוחף, כולל הדחה מרשימה של ארגנטינה ודייגו מארדונה אך בגמר הפסידה למארחת ברזיל.
שנה לאחר מכן, שוב ניצב תואר גודל לפני טבארס לאחר שנבחרתו העפילה לטורניר המונדיאל באיטליה. אורוגוואי הצליחה להעפיל לשמינית הגמר אך הודחה ע"י איטליה ולאחר 34 משחקים בנבחרת, טבארס סיים את דרכו.
עם הרגשה של פספוס ואכזבה, טאברס חזר לאימון הקבוצות וערך מסע מסביב לעולם שכלל את אימון בוקה ג'וניורס, קאליירי ומשם את האימפרייה הגדולה מילאן לתקופה קצרה ואז נדד לספרד אל ריאל אוביידו. למרות הצלחות חוזרות ונישנות באף קבוצה טבארס לא הרגיש בבית ואף איבד עניין באימון בפרט ולאחר שאימן בארגנטינה את ולס ובוקה, טבארס החליט לקחת הפסקה מכדורגל.
לאחר 4 שנים של שקט מאת "המורה", הגיע צלצול הטלפון שהוא ידע תמיד בליבו שזה יגיע וב-2006 חזר טבארס אל נבחרת אורוגוואי, המקום שמאז ומתמיד המאמן האמוציונלי הזה הרגיש בו בבית.
המינוי של טבארס הרגיש כה מיוחל, סוג של גאולה אצל הנבחרת שעד כה נכשלה 3 פעמים להעפיל אל הגביע העולמי. טבארס בחר לבצע מהפכה שלמה, פיתח שיטה חדשה במוסדות הנבחרות של כל הגילאים וביצע שינוי דרסטי במערך הנבחרת ל-4-3-3 ולימד את הסגל כיצד להיטמע לשיטות החדשות, לא סתם הוא מכונה "המורה".
מאז תחילת הקדנציה השנייה של טבארס, כלי התקשורת באורוגוואי השתמשו במושג "פרוססו" (התהליך) שעד היום מלווה את נבחרת אורוגוואי בביצועיה.
המבחן הראשון של טבארס ואורוגוואי היה בקופה אמריקה 2007, שם היא התחילה בצליעה אך לבסוף העפילה לחצי הגמר וסיימה במקום הרביעי והמאכזב.
בניגוד לעבר, ההתאחדות האורוגוואית בחרה לתת אמון בטבארס והחליטה להמשיך בתהליך, ככל הנראה אחת ההחלטות המשמעותיות בכדורגל האורווגוואי.
טבארס הצליח להעפיל עם אורוגוואי לראשונה לאחר 26 שנה אל טורניר הגביע העולמי בדרום אפריקה ושם היא הזכירה לכל אוהדי הכדורגל בעולם כמה הייתה חסרה אורוגוואי. טבארס וחניכיו סיפקו כדורגל התקפי וסוחף בניחוח דרום אמריקאי שהספיק לקחת אותם עד לחצי הגמר, שההופעה האחרונה במעמד זה הייתה לפני 40 שנה. באותו טורניר המשחק הזכור ביותר היה ברבע הגמר מול גאנה שבדקה האחרונה ,לואיס סוארז עוצר עם ידיו כדור של גאנה, שמעניק לה פנדל אותו מחמיץ אסמואה ג'יאן ושולח את הנבחרות לבעיטות הכרעה.
אורוגוואי סיימה את הטורניר בחצי הגמר בלבד לאחר שהפסידה להולנד, אך הרגישה תחושה של טעם של עוד, שהיא רוצה לטעום עוד מהאוויר פסגות שחוותה בדרום אפריקה, והמטרה הבאה הייתה הקופה אמריקה.
שנה לאחר דרום אפריקה, טבארס הוביל את אורוגוואי לזכייה בפעם ה-15 בטורניר בארגנטינה, דבר שהפך אותה למלכת הזכיות ביבשת. טבארס המשיך לשבור שיאים ונבחרתו שמרה על 18 משחקים רשמיים ללא הפסד.
טבארס נכון להיום המאמן שאימן נבחרת לאומית אחת בתקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה ועבר ברשימה היוקרתית שמות כמו יוכאים לב וויסנטה דל בוסקה.
היום הוא חוגג יום הולדת 70 עגול, ואיך אפשר שלא להתמקד בדמות הכל כך נערצת לחיקוי, אדם בעל אישיות יוצאת דופן מרתקת ומהפנטת את הקהל.
טבארס בכל שלב בקריירה שלו נשאר נאמן לעקרונות שלו וכמו הקריירה שלו כמורה, הוא תמיד האמין ודבק בחינוך בשחקניו כאילו היו תלמידיו בכיתה וההשקעה וההתמדה משלמים.
השנה טבארס סוגר מעל עשור במקום שתמיד הרגיש בבית בנבחרת אורוגוואי והמטרה הבאה היא שוב לחזור אל הבמה המרכזית, אל אור הזרקורים בכדורגל העולמי ברוסיה 2018, שם ינסה שוב ללמד את כולנו איך משחקים כדורגל.
