הוא גדל במכבי נתניה, עבר בין היתר גם במכבי ת"א, מכבי חיפה והפועל ת"א והגיע עד סטיאווה בוקרשט ונבחרת ישראל – עד שנאלץ לפרוש מכדורגל. לאורך כל הקריירה שלו הוא נחשב למגן אפור, אבל יעיל, מזכיר קצת את אייל משומר לא? קלמי סבן חוגג יום הולדת וזה הזמן לסקור קצת את הקריירה שלו
סבן התחיל את דרכו בקבוצת היהלומים של מכבי נתניה בשנת 1998, עוד בימים שהקבוצה שיחקה בליגה הלאומית, בסיום העונה הראשונה שלו בבוגרים הוא העפיל איתה לליגת העל. המגן שיחק במספר קבוצות בכירות בליגת העל ואפילו נדד לתקופה קצרה בחו"ל כששיחק ברומניה אצל סטיאווה בוקרשט. קבוצתו האחרונה בארץ הייתה הפועל עכו ואחריה החליט סבן לפרוש מכדורגל.
למרות שנים נפלאות בלא מעט קבוצות צמרת, סבן עד היום מסתכל על התקופה בנתניה כטובה בקריירה שלו. "באותה תקופה שעליתי לקבוצה הבוגרת של נתניה עלו איתי עוד שישה שחקנים, היו ממש שחקנים טובים. אם זה משה גלאם ועופר שטרית, שעזרו להתאקלמות שלנו להיות קלה יותר ובמיוחד לי אישית, משם יש לי רק חוויות טובות, זאת התקופה הכי יפה שהייתה לי". לכל כדורגלן יש רגעי שיא מיוחדים בקריירה שלו וגם לסבן יש את רגעי השיא שלו: "יש לי כמה רגעי שיא בקריירה אבל הדבר הראשון זה שעליתי לקבוצה הבוגרת. מבחינתי, זה פתח לי את הדרך בצורה הכי טובה, גם התקופה ששיחקתי בהפועל תל אביב שהיא הייתה באירופה. אומנם לא שיחקתי ממש הרבה, אבל זו הייתה חוויה מדהימה. המשחקים בנבחרת ישראל שנהניתי בהם מכל דקה ודקה ובכלל לפני כל משחק יש את הלחץ וההתרגשות לפני כל משחק וזה מאוד חסר לי כרגע".
המעבר להפועל ת"א הגיע לאחר שנים מעולות בצהוב של נתניה ולאחר התעקשות רבה של מאמן האדומים דאז דרור קשטן שילמו בת"א לנתניה סכום נכבד של 300 אלף דולר. דשא סבן לא ראה שם יותר מדי. "בעונה הראשונה אילן בכר היה בכושר שיא, אני חושב שגם דני אלבס לא היה מצליח להוציא אותו מההרכב. בשנה השנייה קצת התפקשש לי, איבדתי את המקום בהרכב לרמי חליס. בשנה השלישית שיחקתי, אבל הקבוצה לא הייתה בפורמה של שנתיים לפני זה והכל דעך".
לאחר מכן חיפש המגן דקות, הוא מצא אותן בהפועל פ"ת, שם חווה את התקופה הטובה ביותר שלו בקריירה, שכללה הגעה לנבחרת "כולם היו פצועים אז הגעתי לשחק בנבחרת". את משחק הבכורה שלו במדים הלאומיים סבן עצמו לא ישכח בוודאות אבל כנראה שגם השחקן עליו שמר המגן/בלם. תיירי הנרי היה הצל של עצמו ב-0:0 ההירואי של הנבחרת במשחק החוץ של מוק' מונדיאל 2006, הרבה בזכות השמירה האישית שביצע עליו סבן האנרגטי. למרות ההצטיינות מול צרפת, השחקן עצמו העיד שחלק מהקריירה וההצלחות שלו הגיעו במקרה. אולי זאת אחת הסיבות שנתנו לו את הסטיגמה של השחקן האפור. אפור אפור אבל לאחר הפריצה האמיתית בפ"ת הוא עשה את הקפיצה למכבי חיפה, זכה איתה באליפות והגשים חלום לצאת לאירופה, לסטיאווה בוקרשט, אלופת רומניה דאז.
הקריירה האירופית הסתיימה מהר מאוד. "התחלתי את השנה שם בצורה ממש טובה, שיחקתי משחקים ממש טובים, עד המשחק מול ריאל מדריד בשלב הבתים של ליגת האלופות, שבו האשימו אותי ואת השוער בהפסד". באותו משחק גם זכורה לכל העולם החגיגה של אחד, רוביניו, באגף ימין של הרומנים, "הוא לא חגג עלי כל כך הרבה כמו שאומרים. צריך לראות את המשחק כדי להבין, הוא פשוט עבר אותי פעם אחת ובעט כדור שפגע בשחקן ונכנס. אחרי 10-5 דקות המאמן הוציא אותי. לא הייתי גרוע יותר משאר השחקנים, בכל זאת זה שתי מפלצות משחקות לידך עם רוברטו קרלוס ורוביניו באגף. עשו חגיגות על המשחק הזה כי בעל הבית אמר את מה שהוא אמר".
אז לאחר 8 הופעות ליגה בלבד החליט סבן לחזור לקבוצת נעוריו, מכבי נתניה. שלוש שנים בילה שם עד שעשה מעבר לקבוצה גדולה נוספת בישראל, הפעם לצהוב של מכבי ת"א. תארים לא יצא לו מהקדנציה בקריית שלום, אך עוד מסע אירופי עם הקבוצה (והמשחק הזכור של יואב זיו והנעל מול סטוק סיטי).
חוץ מקריירה יפה בקבוצות הצמרת של הליגה שלנו (בילה גם עונה אצל אלישע לוי בהפועל ב"ש), רשם קלמי סבן 25 הופעות בנבחרת ישראל, לא הרבה נכון, אבל הסטטיסטיקה שלו במדים הלאומיים די מדהימה. ב-25 ההופעות של סבן רשמה נבחרת ישראל 11 ניצחונות, 11 תוצאות תיקו ורק שלושה הפסדים, שניים מתוכם היו לאורוגוואי וצ'ילה במשחקי ידידות בהופעות האחרונות שלו במדים הלאומיים.
רחמים "קלמי" סבן עבר הרבה בקריירה שלו, הגיע לשיאים ולפסגות, אך איכשהו יש שם הרגשת פספוס. אולי זה חוסר הערכה כלפי שחקנים בתפקידים מסויימים בארץ, או שאולי באמת "דרך המזל" שהביאה אותו למעלה גורמת לנו להסתכל עליו כפשוט עוד שחקן שהיה שם במקרה. מה שבטוח, לסבן יש הרבה חוויות והרבה נסיון ואי אפשר לומר לרגע שהקריירה שלו הייתה מבוזבת. אולי כמה תארים נוספים היו עוזרים לו להיזכר יותר לצד שחקנים בכירים יותר במדינתו הקטנה
