אם אתה מחשיב את עצמך כאוהד היאבקות אמיתי מהאייטיז, אין סיכוי שלא תבין מה פשר הנפת אגודל בצירוף עם צעקת: "הוווו!". "האקסו" ג'ים דאגן, האיש שגרם למיליונים ברחבי העולם להתאהב בחדוות הפטריוטיות האמריקאית, חוגג היום את יום הולדתו ה- 63, וממשיך להנחיל אחריו מורשת אדירה. מורשת לא מעוטרת ומלאת תארים כמו של רוב האגדות המוכרות, אך בדיוק בשל הסיבה הזו, תיזכר מורשתו של דאגן כמרגשת ומפוארת במיוחד.
האיש שלא קיבל את הכי הרבה זמן בטופ, וגם לא זכה באליפות מרכזית 10 פעמים, אבל שהצליח לסחוף איתו קהל שלם שנשבה בקסמי הדמות הכל כך בנאלית, ועם זאת מרגשת שלו.
ג'יימס אדווארד דאגן ג'וניור, גדל בעיר גלן פולס שבניו יורק. הנער שהיה גאוות התיכון באתלטיקה והיה גם הראשון מהעיר שזכה באליפות ניו יורק בהיאבקות, סומן כהבטחה אדירה על ידי רבים משליטי עולם ההאבקות דאז. בעבור הזמן, אותם "מסמנים" היו גם מאמניו בכל הקשור להיאבקות. הילד מגלן פולס זכה להיות בן חסותם של פריץ ואן אריק, אגדת היאבקות שעליו כל אחד שמע, ומאוחר יותר, גם של פיטר מאיוויאה, ראש משפחת אנואי הסמואנית לדורותיה שכוללת שמות כמו דה רוק, אומגה, ריקישי, יוקוזונה ועוד רבים, ואביו של האחד והיחיד דה רוק. דאגן זכה לתשומת לבו של וינס מקמהן האב, בעלי WWWF, כפי שקראו אז לעסק. חודשים לאחר מכן, העניין לא עבד ודאגן לקח הפסקה מהWWWF לטובת ליגות מקומיות ברחבי אמריקה, בכדי להשתפשף ולצבור ניסיון. מספרים כי בארגון שבו שהה את משך הזמן הארוך ביותר (ה-UWF שבאלבמה), המציא דאגן את דמות הפטריוט שלו, ואת הרעיון ללכת עם הקרש שכל כך מזוהה איתו לאורך השנים, הוא לקח מהסרט Walking Tall, בו הדמות הראשית התהלכה עם קרש דומה.
בשנת 1987, חזר דאגן אל העסק הגדול, שהשתדרג במהלך הזמן והפך לWWF שכולנו מכירים, וחתם בו על חוזה הופעות ארוך טווח. לדאגן לא לקח זמן רב עד שנהפך לאהוב הקהל. מיליוני אמריקאים לא יכלו להישאר אדישים לדמות הפטריוט שהופיעה על המסך. היריבות הראשונה שלו בארגון, פשוט "ביקשה" שזה יקרה. דאגן רדף ללא הפסק את אחד הענקים של העסק דאז, ניקולאי וולקוף, שבמסגרת דמותו היה מתגאה בכל פעם במדינתו רוסיה (מזכיר קצת משהו, לא?) והקפיד לשיר את המנון המדינה לפני כל קרב. כמה שבועות לאחר הבכורה של דאגן, הגיע אירוע רסלמניה 3. בקרב שהיה אמור להיות לוולקוף באותו האירוע, קטע דאגן את שירת ההמנון הרוסי הצורמת ותקף את ניקולאי עם הקרש המזוהה, לקול תשועות הקהל האדירות. מאותו הרגע, הקהל לא הפסיק להראות תמיכה והזדהות עם הפטריוט האמריקאי, "האקסו" ג'ים דאגן.
ואז, תשעה חודשים לאחר מכן, הגיע רגע השיא של "האקסו". הרגע שיהיה הגאווה הכי גדולה שלו והדבר הכי קרוב לתואר שבו זכה במהלך תקופתו בWWF. בתחילת ינואר, 1988, הכריז פאט פאטרסון, חבר היכל התהילה ואלוף לשעבר, על קרב מלכותי בין 20 אנשים, הרויאל ראמבל. קרב שכזה היה הראשון מסוגו אי פעם, והביא להתלהבות וציפייה רבה בקרב הצופים.
שלושה שבועות חלפו, ויום האירוע הגדול הגיע. בזה אחר זה נכנסו מתאבקים כמו ריקי סטימבואוט, ריק רוד, ברט הארט ועוד רבים אל הזירה באולם "קופס קולוסיאום" שבהאמילטון במטרה לנצח את הקרב המלכותי. מספר 13 בתור, נכנס "האקסו" ג'ים דאגן, שנותר דקות לאחר מכן מול "וואן מאן גאנג" האימתני לבד בזירה. הענק רץ אל דאגן במטרה להעיף אותו החוצה, אלא שדאגן הצליח למשוך למטה את החבל העליון ולגרום לענק להחליק החוצה. דאגן זוכה לתהילה אדירה ולתשועות בלתי פוסקות מהקהל, שסופסוף זוכה לראות את הגיבור שלו בטופ.
בארבע השנים שעתידות לבוא, דאגן משובץ ביריבויות עם גדולים כמו ריק רוד ורנדי סאבג', בהן הוא מפסיד ומנצח לסירוגין, ללא כל פוש משמעותי או זכייה בתואר כלשהו.
"האקסו" מצטרף בשנת 1994 לארגון המתחרה WCW, שם הוא זוכה לקרדיט הרבה יותר משמעותי. ימים אחדים לאחר הבכורה שלו, הוא הביס בפרק זמן של 35 שניות בלבד את לא אחר מאשר סטון קולד סטיב אוסטין וזכה באליפות ארצות הברית של הWCW. דאגן הביס את אוסטין עוד פעמיים בדרך לשמירה על האליפות למשך תקופה של 3 וחצי חודשים, עד שהוא הפסיד אותה לוויידר באירוע "סטארקייד".
מאז, דאגן מופיע עוד כמה שנים בארגון ולאחר מכן מככב בליגות מקומיות, כשהוא חוזר מדי פעם להופעות מועטות מאוד לWWE, ששמרו לו מקום חם בלב. בשנת 2011, דאגן הוכרז כחבר היכל התהילה של הארגון וזוכה לכבוד לו הוא ראוי. אין ספק ש-"האקסו" הוא מאבני היסוד של ענף ההאבקות המקצועית ושמורשתו תלך עם הקהל הצופה עוד שנים ארוכות.
