לפי השם, אפשר לחשוב בטעות שמדובר בשחקן כדורגל ישראלי משנות ה-70. האמת מאוד רחוקה מכך, אם כי בהמשך יגיע ביאור בעניין. ג'ורג' אבקסיס (George Abecassis 21.3.1913 – 18.12.1991) היה נהג מרוצים אנגלי שניהל קבוצות נהגים ועסקי רכב, בונה מכוניות מדופלם שפיתח דגמים חדשים והיה אחד מחלוצי ענף מרוצי המכוניות בראשית דרכו. הסיפור המרתק של אבקסיס מתחיל בהבטחה גדולה, וכולל דרמה, מתח וטרגדיה. אז החזיקו חזק, הסיבובים החדים עומדים להתחיל
אבקסיס נולד באנגליה, בכפר אאוטלנד בפרבר לונדוני הקרוי סארי. אימו מריה הייתה אמריקאית ואביו דיויד היה פורטוגלי שהגיע כילד לאנגליה. מקור השם האקזוטי משהו אצל סבו, אביו של דיויד, שהיה יהודי. כפי שנראה, ההשפעות הגדולות בחייו של ג'ורג' היו שתי מלחמות העולם. גם הגיוון במוצאו השתלב עם המסעות שיעבור כילד וכנער. אבקסיס נולד למעשה לתוך מלחמת העולם הראשונה. זו פרצה שנה לפני הולדתו, וכשהסתיימה ב-1918 נאלצו הוריו לעזוב מדינה שכלכלתה התפרקה. יחד עם אחותו היחידה גיטה, המשפחה עברה לארצות הברית, שלא סבלה משפלי המלחמה.
אחרי כמה שנים עברה המשפחה לגור בברזיל בעקבות עיסוקיו של האב. אך טרגדיה פרצה כשב-1921 נפטר אביו באופן פתאומי במסע עסקים בארגנטינה, בהשאירו את בנו יתום מאב בגיל 18. המשפחה חסרת האמצעים חזרה במהירות לאנגליה, וג'ורג' השלים את לימודיו והחל ללמוד בקליפטון קולג'. עד מהרה התעוררה בו התשוקה למהירות, והוא עשה תאונה מכוונת עם אופנוע כדי לשכנע את אימו לשלם את ההפרש בין מכירת חלקיו לרכישת רכב למרוצים בעזרת הטענה המעניינת: "זה בטוח יותר". את הרישיון השיג באמצעות הפחדת התושבים המקומיים כדי לקבל את מבוקשו, וכך, בגיל 22 החלה קריירת המרוצים של אבקסיס הצעיר.
הוא לקח קורס מכונאות והחל להתעניין בבניית כלי רכב. במקביל, החל את המרוץ הראשון שלו על אוסטין מקוצרת במרוץ דונינגטון בשנת 1935. כך קיבל את השם "איינסיצר" שמשמעו "חד מושבי". על האוסטין המקוצרת (מכונית מותאמת אישית) זכה ג'ורג' במרוץ אסטון קלינטון. אז לקח את 1937 מחוץ למסלולי המרוצים והחל להתחרות עם מכונית האטלה ב-1938. שם הייתה הפריצה הגדולה שלו. בשנה זו, יחד עם האטלה, זכה ב-4 מרוצים חשובים וסיים במקום השני ב-4 נוספים. היכולת המצוינת נמשכה אל עבר 1939. אבקסיס סחף את התחרויות הגדולות בבריטניה והיה קרוב מאוד לשחזר את הישגיו ולהגן על גביע האימפריה הבריטית. אבל בספטמבר הגיע לרדוף אותו מלחמת העולם השנייה שגדעה את קריירת המרוצים של ההבטחה הגדולה של בריטניה.
אבקסיס גויס לצבא הבריטי בגיל 26, וחיכה עד ל-1940 כדי לעבור את מבחני הקבלה לחיל האוויר הבריטי (RAF), המקום היחיד שבו רצה לשרת. הוא החל בתור טייס מבצעי, בעיקר בקרבות שנערכו בצרפת, והיות ורוב כח האדם של ה-RAF היה נתון לצוותי פצצות, הוא קיבל את תפקיד טייס של מפציץ. ככל שהתקדם בתפקידו, כך גם עלתה החשיבות של מבצעיו. הוא הפך למדריך טייסים, וב-1944 ה-RAF הפקיד בידו משימה חשובה מאין כמותה כשמינה אותו לכח העילית, טייסת 161. במסגרת זו, אבקסיס טס הלוך ושוב לצרפת ולמקומות אסטרטגיים נוספים בעיקר בשליחות של שינוע מרגלים. השליחות הזו הייתה סודית וכה מסוכנת, עד כי במהלכה ג'ורג' ואדם שאיתו נתפסו ונאסרו. הוא בילה את 7 החודשים הבאים תחת שבי האויב, עד שהבסיס בו שהה נכבש על ידי כוחות בריטיים. כשחזר הביתה, ראה לראשונה את ביתו השנייה.
לאחר המלחמה חזר אבקסיס לעולם המירוצים. בתחילה, הוא התחרה במכוניות ישנות מטרום המלחמה, אבל אז החליט לעשות שינוי תפיסה (בהתאם לגילו ולניסיונו שהיו שונים מאוד מלפני 7 שנים, אז נאלץ להפסיק להתחרות) ונכנס לעסקים עם ג'ון הית של לייצור מכוניות עבור חברת הרשם וולטון מוטורס בסארי (HWM). חברה זו החלה את דרכה בבניית מכוניות ספורט עם מנוע של מכונית אטלה ב-1948. זו הייתה מכונית אשר יכלה לשמש כמכונית רגילה או כרכב ספורט. הית' נהג במכונית הזאת לניצחון בגביע מאנקס בשנת 1949 וסיים במקום מקום השני גראנד פרי בקאמינגס באותה שנה.
למעשה, אבקסיס החל לבנות מכוניות מדגם אטלה עבור החברה, ולשפר אותן. אותה מכונית שבנה יחד עם הית' הייתה האטלה GP. באותן השנים, התקן של דרישות המכוניות השתנה חדשות לפרקים. בעוד תוכננה מכונית עבור פורמולה 2 בלבד, הרוויח הצמד משינוי התקנות והמכוניות תחת החברה יכלו להשתתף גם בסבב הגראנד פרי. כך הצליחה החברה בשיאה ללהק נהגים אגדיים בתחילת דרכם. נהג צעיר בשם סטירלינג מוס קיבל את ההקפות הראשונות שלו בפורמולה 1 תחת HWM.
החברה המשיכה להתרחב, והחליטה להתמקד בבניית צוות אירופאי. אחד הנהגים, ג'וני קלאס, הביא לקבוצה ניצחון ראשון בגראנד פרי בלגיה. גם אבקסיס נסע בכמה תחרויות גראנד פרי, אך הקבוצה הסתמכה יותר ויותר על מוס ועל צעיר אחר בשם לאנס מאקלין. אבקסיס גם נהג במכונית ספורט בקבוצת אסטון מרטין וזכה להצלחה מסוימת, כשניצח כמה מירוצים בין 1950 ל-1952. במקביל, המשיך לפתח ולשכלל את המכוניות של החברה. הוא בנה מכונית עם מנוע חדש על השלדה הקיימת של האטלה, ואחר כך בנה מכוניות חדשות לגמרי, HWM2.
המכוניות האלה היו תחרותיות יותר. הנהג הראשי מוס עבר לצוות חדש, אך אבקסיס והית' גייסו צעיר אחר בשם פיטר קולינס כדי להוביל את HWM למעמד של הקבוצות הגדולות באירופה. אין ספק, היו לצמד הצלחות מזדמנות, כגון הניצחון של מאקלין בהגביע הבינלאומי. אבל HWM נאבקה בבעיות תקציב ולא היה די כסף כדי לבנות מכוניות חדשות בשנת 1953. בשנת 1954 ניסה ג'ורג' לבנות מתמודדת חדשה למרוצי הגראנד פרי. זו הייתה מכונית מירוץ עם גרסת 2.5 ליטר של מנוע אטלה.
למרבה הצער, החל מ-1953 המכוניות כולן היו כישלון חרוץ, ולא עמדו בחידושים והדרישות של המירוצים. ג'ורג' החליט להתרכז בבניית מכוניות לשימוש אישי. הוא ויתר על רעיון הצוות, אבל לא זכה ליותר מדי הצלחה אישית. אך ממש כמו כמה שנים אחרי סיומה של המלחמה הראשונה, גם עתה פקד את אבקסיס אסון שישנה שוב את חייו ויובילם ליעד אחר. ב-1956 הית', שותפו הותיק, נהרג בתאונה קשה במסלול הידוע לשמצה מילה מיגליה. המסלול היה מהקטלניים באותן שנים ולמעשה נסגר סופית ב-1957 ואחרי 2 תאונות קטלניות נחשב לבלתי בטוח לנהיגה.
ג'ורג' המשיך להתחרות עד לסיום השנה, ולא שב יותר להתחרות. אבקסיס מאוחר יותר התחתן עם אנג'לה, בתו של יו"ר אסטון מרטין סר דיוויד בראון וניהל עסק מוצלח במשך שנים רבות לפני שפרש. הוא ניהל את העסק של חברת HWM, החל לייבא מנועים לבריטניה ונעזר בעסקי היבוא בקשרים שהיו לו בזכות אבי כלתו. הוא נפטר מהתקף לב בגל 78, ב-18 לדצמבר 1991 בדיוק היום לפני 15 שנים. את העסק של HWM שקיים גם כיום, לקח שותפו החדש מייק הארטינג אחרי שאבקסיס פרש. בנו של ג'ורג' דיויד אבקסיס הוציא ספר ביוגרפיה על אביו ב-2010 הנקרא "התשוקה למהירות".
זוג מלים זה ממצא את תכלית חייו של אדם שחי בין הפטיש והסדן של 2 מלחמות עולם, עשה תמיד את מה שאהב והתמודד עם החיים הקשים והאבדן בעזרת אותם כלים שחייו העניקו לו. ועתה, הוא כוכב הכתבה הזו, שמעניקה לו עוד הד של כבוד כמו מטח רובים באזכרה צבאית. נסיים במילותיו האלמותיות של האדם שאהב מהירות יותר מהכל: "המטרה העיקרית של כלי רכב הוא להסיע אדם מנקודה A לנקודה B. הבעיה שבמשך כל חיי נעתי בין שני המקומות האלה כשעליי לעשות זאת בפרק הזמן הקצר ביותר". ג'ורג' אבקסיס.