אדון לעצמו

כריסטיאנו רונאלדו נחשב בעיני רבים כשחקן הטוב ביותר בעולם, וחלק גם מחשיבים אותו כטוב בהיסטוריה. אין כמעט אדם בעולם שלא מכיר את אישיות הספורט העצומה הזו, שכיום מתאפיינת ביכולת כיבוש שערים מטורפת, שנעלמת מעט בצל האגו העצום והמנופח שלו. היום תגלו כי בסיפורו יש הרבה יותר ממה שחשבתם.

הוא נולד ב-מדיירה שבפורטוגל ומגיל צעיר החליט שייעודו בחיים הוא לשחק כדורגל, כמעט כמו כל ילד שגודל בעוני. הוא גדל עם אבא אלכוהוליסט ואמא שאותה הוא אהב יותר מכל, ובגיל 7, התחיל לשחק כדורגל בקבוצת הילדים של אנדוריניה. בגיל 10 עבר הילד להרכב של נאסיונאל, ושנתיים לאחר מכן, בגיל 12, עבר לספורטינג ליסבון, הקבוצה שגידלה אותו ונתנה לו את הבמה.

כבר מגיל צעיר היה שחקן שלא אוהב לחלוק כל כך את הכדור, אך את הכישרון שמדהים שהיה לו ברגליים אף אחד לא יכל לקחת ממנו. עקב מספר רב של הופעות מרשימות במדי הנערים של ספורטינג, זומן לנבחרת פורטוגל מתחת לגיל 15, בה ערך 9 הופעות, בהן כבש 7 שערים. הוא המשיך להצטיין ולהתקדם במדי הנבחרת הלאומית וקבוצתו: כריסטיאנו זומן גם לנבחרת פורטוגל עד גיל 17, שם כבש 5 שערים ב-7 משחקים וערך 25 הופעות במדי הקבוצה הבוגרת של ספורטינג. הנער הצעיר המוכשר היה נותן לאמו האהובה כמעט כל פרוטה שהיה ״מרוויח״ מהקבוצה הליסבונית והיה מנסה לחיות מחודש לחודש, אבל אז אדון בריטי אחד הציע לו לשחק בקבוצתו ובכך שינה את חייו, שמו היה סר אלכס פרגוסון.

רונאלדו נקנה למנצ׳סטר יונייטד ב-2003 בסכום של 12.2 מיליון לירות סטרלינג, סכום שיא לשחקן צעיר בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי אז. בנוסף לתמיכה והקרדיט הרב שהמאמן האגדי נתן לכריסטיאנו, הוא קיבל את חולצה מספר 7, אותה לבשו אגדות מנצ׳סטר יונייטד, כמו ג׳ורג׳ בסט, דיוויד בקהאם ואריק קאנטונה, וזה נתן לו את הביטחון שהוא היה זקוק לו. ״היו מספר שחקנים שתוארו כ-ג׳ורג׳ בסט הבא, אבל זו הפעם הראשונה שזה מחמיא לי״, אמר בסט בעונה שבה עבר הפורטוגזי לשדים האדומים.

למרות כל המחמאות, הוא עדיין לא היה החלוץ המסוכן שהוא עכשיו, והבעיות שלו החלו לצאת מעל פני השטח: מלבד למספר לא קטן של כרטיסים אדומים והשעיות שקיבל, בשנת 2005, אביו מת משתיית אלכוהול. ״אני לא מתלונן, אלו החיים. זה לימד אותי הרבה דברים. כשאני מדבר עליו אני מרגיש גאווה, כי בלעדיו לא הייתי מי שאני היום.״ אמר רונאלדו בראיון. ״כשאבא שלי היה בבית החולים, ביקשתי מאלכס ללכת לבקר אותו. הוא אמר לי שמשפחה זה הדבר הכי חשוב בעולם ושאין לו בעיה לשחרר אותי למספר ימים, למרות שזה קרה בתקופה לחוצה באמצע העונה. זו עוד סיבה למה אני אוהב אותו.״ היו לו בעיות רבות וריבים עם חברו לקבוצה ואן ניסטרוי, וגם היה משותף בתקרית ההרחקה ההזויה של ויין רוני במשחק של אנגליה נגד פורטוגל במונדיאל 2006, בה קרץ לעמיתו לקבוצה בזמן שירד מהדשא. ולמרות כל הבעיות הללו ותחושת חוסר האהבה שהרגיש רונאלדו במועדון, הוא נשאר לעוד 3 שנים, בהן המשיך להבקיע בצרורות וזכה בליגת האלופות ב-2008, שלאחריהם עבר למועדון הגלאקטיקוס, ריאל מדריד, ובכך סיכם תקופת נפלאה בת 6 שנים, בה הבקיע 84 שערים ב-196 משחקים.

הוא עבר למועדון המעוטר ביותר בעולם בסכום מטאורי של 80 מיליון לירות סטרלינג, אז סכום שיא להעברה. לפני פתיחת העונה, להצגתו הגיעו כ-80000 אוהדים, ששברו את השיא של נאפולי, כאשר הגיעו כ-75000 אנשים להצגתו של דייגו מראדונה. את העונה הוא סיים, לאחר פציעה וכרטיס אדום, עם 33 שערים בכל המסגרות.

לאחר שראול האגדי, שהיה גם הסמל של הקבוצה המדרידאית, עזב, כריסטיאנו רונאלדו הרגיש שזהו הרגע שבו הוא אמור לקחת את המושכות בידיו ולהוביל את קבוצתו לגבהים חדשים, וכך עשה. לאחר שהצליח לזכות בקופה דל ריי, בעונה בה כבש 42 שערים בכל המסגרות, הוא הצליח בעונה הבאה לזכות בתואר הליגה הראשון מאז 5 שנים במדי ריאל מדריד, כאשר הוא מבקיע 60 שערים בעונה.

לאור ההצלחות הללו, רונאלדו התחיל להתעניין הרבה יותר במראה החיצוני שלו ובהתנהגות שלו, דבר שמאוד פגע בו ועדיין פוגע בו, מקצועית ופופולרית. הצגות, פרצופים, אלו דברים שלא היו מתאימים לחלוץ הצנוע ששיחק תחת פרגוסון. היום אין ספק שכל אלו משפיעים עליו, אך אולי זה בגלל הילדות הלא פשוטה שהייתה לו, ואולי זה בגלל הלחץ העצום שתחתיו הוא נמצא בכל שנייה בחיים שלו.

האם הבמה שניתנה לו בריאל הרסה לו את האישיות, או שזה בסך הכל חלק בלתי נמנע ממנו שפשוט התפרץ החוצה? אולי זה הכסף והתהילה שפגעו בו, ואולי זה האגו שהתפתח בשל הצלחותיו? בכל מקרה, כפי שציינתי קודם, למרות שעצביו משפיעים על יכולתו ויכולתה של קבוצתו, אבל אף אחד לא יוכל לקחת את הכישרון שיש לו. הוא מלך שערי ליגת האלופות וגם מלך הבישולים. יש לו עשרות, אם לא מאות שיאים שרשומים על שמו. אבל השאלה שרונאלדו צריך לשאול את עצמו היא: ״האם אני רוצה להHזכר כליצן, או כלוחם? להיות כריסטיאנו הישן, הלא מוכר אך הצנוע, או רונאלדו החדש המוכר אך האגו-מניאק?״ בגיל 31, האם זה מאוחר מדי, או שהאם כל נגזר עליו להיות? האם זו הדוגמה שהוא רוצה להוות לבנו כריסטיאנו ג׳וניור הצעיר?