בשביל רבים מאיתנו הספורט בכלל והכדורגל בפרט הוא האסקפיזם המושלם. אהדה עיוורת לנבחרת, לקבוצה או לשחקן, תשעים דקות שמנותקות מהנוף השגרתי, תחושות אושר והחמצה שמתחלפות כהרף עין ודופק שלא ממהר להירגע. כל אלה הם מנת חלקו של אוהד הכדורגל הממוצע. אך לא כולם זוכים לבריחה אל מחוזות הכדורגל מבלי להשאיר לעקבות החיים להיכנס אליו. כאלה הם האוהדים הסרבים שהספורט עבורם הוא קודם כל פוליטיקה, לאומיות ומלחמות.
סרביה כמדינה היא גלגול מודרני של הרפובליקה היוגוסלבית. יוגוסלביה היא אחת המדינות שהוקמו אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה וקריסת האימפריה האוסטרו-הונגרית. בגלל מיקומה האסטרטגי במרכז אירופה וגודלה, היא חיברה בין לאומים רבים שניסו עוד מיום הקמתה לקבל הכרה לדרישתם לעצמאות. הרפובליקה החזיקה מעמד עד תחילת שנות התשעים, אז התחוללה מלחמת האזרחים בבלקן, שפירקה כמעט לחלוטין את המדינה. כתוצאה מהמלחמה יוגוסלביה איבדה מכוחה ומשטחה ומדינות חדשות הוקמו על חשבונה. היו אלה קרואטיה, סלובניה, בוסניה והרצגובינה, מקדוניה ואלבניה. היוגוסלבים לא רק איבדו נכסים ברמה הפוליטית אלא גם ברמה הספורטיבית. הנבחרת הלאומית שהגיעה פעמיים לחצי גמר המונדיאל ועוד שלוש פעמים נוספות לרבע הגמר, הנבחרת שסיימה פעמיים כסגנית אלופת אירופה ועוד פעם נוספת הגיעה לחצי גמר הטורניר הפכה לנבחרת שולית בנוף האירופאי והישגי העבר לא חזרו. מאז הפירוק הם הגיעו לשלושה מונדיאלים ולאליפות אירופה אחת בלבד, כשהישג השיא שלהם הוא העפלה לרבע גמר יורו 2000.
בשנת 2003 השם יוגוסלביה הוחלף לסרביה ומונטנגרו על שם שני הלאומים המרכזיים שנשארו מאותה רפובליקה יוגוסלבית מפוארת, אך שלוש שנים מאוחר יותר גם מונטנגרו פרשה והכריזה על עצמה כמדינה וסרביה נשארה לבדה. ובשנת 2008 קוסובו המהווה אף היא טריטוריה סרבית החליטה להקים מדינה עצמאית ועל אף שלא זכתה להכרה מסרביה ומהאו"ם, פיפ"א אישר את חברותה בארגון והחל מטורניר המוקדמות הזה קוסובו משתתפת. כל התלאות בהיסטוריה של סרביה הובילו אותה בסופו של דבר להיות מדינה בינונית-קטנה באירופה, שאיבדה ספורטאים רבים לשכנותיה ומתקשה לשחזר את ההישגים, שהובילו אותה בעבר לפסגת הכדורגל העולמי.
היום הסרבים נמצאים בתהליך החלפת דורות שכרגע לא נראה שמוביל לדרך הרצויה. שחקנים כמו סיניסה מיכאלוביץ', נמניה וידיץ', ודיאן סטאנקוביץ' הותירו חלל עצום עם עזיבתם את הנבחרת, כל אחד בתקופתו. הסגל הנוכחי שנכשל בניסיונותיו להעפיל לשלושת הטורנירים הגדולים האחרונים (יורו 2012, מונדיאל 2014, יורו 2016) נראה חסר אונים לאור רמתה של סרביה מבחינה איכותית ומקצועית שהתדרדרה עד למקום ה-43 בדירוג פיפ"א. נוסיף לכך את העובדה שבעשר השנים האחרונות, שנים שללא ספק לא האירו פנים לכדורגל הסרבי הוחלפו עשרה מאמנים. ממוצע של מאמן לשנה. בהתבסס על כך שאורכו של קמפיין הוא כשנתיים ניתן להבין שהתאחדות הכדורגל הסרבית לא התנהלה בסבלנות ולא תרמה לפתרון הבעיה האקוטית של הנבחרת. היום מאמן את הנבחרת הסרבית סלאבוליוב מוסלין, שמאז הגעתו לפני כחצי שנה לא הפסיד. מתוכם שלושה משחקים בקמפיין מוקדמות המונדיאל שמתנהל בימים אלה.
הסגל הנוכחי של סרביה לא מזהיר כפי שהיה בעבר, אך ניתן למצוא בו מספר שחקנים מוכרים וכאלה שעתידים להיות הכוכבים הבאים של הנבחרת הבלקנית. בעמדת השוער נאבקים שניים שמוכרים מאוד לצופה הישראלי. הראשון, ולדימיר סטויקוביץ' שעד לפני מספר חודשים עמד בשערה של מכבי חיפה והשני, פרדראג ראיקוביץ' השוער הצעיר של מכבי תל-אביב. בהגנה נמצאים שניים מכוכבי הנבחרת, אלכסנדר קולרוב ממנצ'סטר סיטי וברניסלב איבנוביץ' מצ'לסי. הקישור מנוהל ע"י שחקן אחר מצ'לסי, נמניה מאטיץ' שעד כה מהווה חלק חשוב מחזרתה של צ'לסי לקדמת הבמה בפרמיירליג. ואילו ההתקפה הלא מוכרת של הנבחרת הסרבית מורכבת משלושה חלוצים שעד כה מציגים כושר טוב בקמפיין הנוכחי: דשאן טאדיץ' (סאות'המפטון), אלכסנדר מיטרוביץ' (ניוקאסל) ופיליפ קוסטיץ' (המבורג).
הסגל הזה שברובו שיחק כבר בקמפיין הקודם היה אחראי לאחד "ההישגים" המביכים ביותר של הסרבים. הם הוגרלו לבית עם פורטוגל, דנמרק, אלבניה וארמניה, כששתי המובילות יעלו אוטומטית ליורו 2016 והמקום השלישי ינסה את מזלו בפלייאוף. הסרבים הבינו שפורטוגל שלימים תהפוך לאלופת אירופה תעלה מהמקום הראשון (כפי שגם קרה), ואילו המאבק על המקום השני והשלישי יתנהל מול דנמרק. אך בפועל סרביה הציגה קמפיין בלהות שהסתיים במקום הרביעי עם שבע נקודות בלבד מתוך 24 אפשריות. כמו שכבר אמרנו על נבחרת סרביה, אי אפשר להפריד בין הספורט לפוליטיקה ובקמפיין הקודם קיבלנו הוכחה ניצחת לכך. למי ששם לב סרביה קיבלה בהגרלה את אלבניה, נצר לאותה רפובליקה יוגוסלבית קדומה. כבר בעת ההגרלה שתי הנבחרות ידעו שהמשחק על אדמת סרביה יהווה מגנט לפרובוקציות. אי לכך, במשחק בין הקבוצות שנערך ב-14/10/14 באצטדיון בבלגרד החליטה המשטרה לא לאפשר כניסה של קהל אלבני כדי למנוע התפרעויות וחיכוכים בין מחנות האוהדים. אך אוהדי הנבחרת האורחת לא אמרו נואש ובדקה ה-41 שיגרו טיסן לתוך המגרש שעליו תלוי דגל אלבניה. שחקן נבחרת סרביה, סטפן מיטרוביץ' תלש את הדגל מהטיסן וזכה לתשואות מהקהל המקומי, אך השחקנים האלבנים לא אהבו את המעשה ומאותו רגע המגרש הפך לשדה קרב בין שתי הנבחרות. השופט שרק לסיום המשחק כבר בדקה זו, ומאוחר יותר הוחלט על ניצחון טכני לאלבניה. התקרית בתוספת איבוד הנקודות כבר בראשית הקמפיין פגע משמעותית בנבחרת הסרבית, שכאמור לא העפילה ליורו. מנגד, דווקא האלבנים הדהימו את אירופה והצליחו להעפיל לראשונה בהיסטוריה הקצרה שלהם לטורניר בצרפת.
הקמפיין הנוכחי כאמור נפתח טוב עבור הסרבים. אחרי שלושה משחקים הם מובילים את בית ד', בצוותא עם אירלנד כשבאמתחתם שבע נקודות, וביום שבת הם ייצאו למפגש חוץ קשה מול גארת' בייל ונבחרת ווילס שבאליפות אירופה האחרונה הגיעו לחצי הגמר. תוצאה טובה בקרדיף וחלום המונדיאל עבור הסרבים יראה ריאלי מתמיד. אך חשוב לזכור שבקמפיין מוקדמות האלמנט החשוב ביותר הוא שמירה על יציבות. דבר שהיה לסרבים לרועץ בקמפיינים האחרונים. ודאי במוקדמות הללו כשמכל בית עולה רק נבחרת אחת והנבחרת השנייה תנסה את מזלה בפלייאוף.עד אז נאחל לסרבים שלא ידעו עוד תהפוכות וינסו להוציא את הפוליטיקה מכר הדשא.
