ז׳וזה מוריניו כבר לא בכושר. הדעיכה של ה"מיוחד" מתחילה להיות בולטת ועגומה. אולי הגיע הזמן של הפורטוגלי להיכנס לזירת הנבחרות?
את השם ז׳וזה מוריניו אין אחד בכדורגל העולמי שלא מכיר. הפורטוגלי שנחשב לאחד מגדולי המאמנים בדורנו, האיש שסחב פעמיים קבוצות בינוניות לכל הדעות (באותן התקופות) לזכייה בליגת האלופות והמאמן היחיד שאוהדי צ'לסי מתחברים אליו, עובר משבר קשה בשנים האחרונות. מוריניו נכנס לטופ העולמי לפני 12 שנים כאשר הפך את פורטו לאלופת אירופה עם 3-0 בגמר על מונאקו שהדהד בכל היבשת. באותו קיץ קיבל על עצמו את אחד האתגרים הקשים ביותר שמאמן יכול לקחת על עצמו- לעבוד תחת רומן אברמוביץ'. הקדנציה הראשונה של מוריניו בצ'לסי נשאה פרי, מוריניו זכה בחמישה תארים והפך ליקיר אוהדי הבלוז אך כידוע, את הבעלים הרוסי קשה מאד לספק ומוריניו מצא את עצמו באינטר שהתחברה למשחק ההגנתי שלו. מוריניו הפך למאמן הטוב בעולם בתקופתו באינטר, גרם לענקיות הליגה יובנטוס ומילאן לשכוח מתארים וזכה עם השחורים-כחולים בארבעה תארים מקומיים וכמובן, גביע אלופות נוסף. בשלושת הקבוצות הראשונות בהן אימן, מוריניו שלט בצורה מלאה- השחקנים היו מגובשים ונאמנים להחלטותיו, היריבות פחדו והתארים זרמו כמו מים, אך ברגע שהגיע אל הקבוצה הרביעית בקריירה שלו כמאמן, ריאל מדריד למד מוריניו שגם מועדון יכול לשנות מאמן. התקופה בריאל הייתה קשה אך מספקת- מוריניו הצליח למתן מעט את השליטה האבסולוטית של ברצלונה בליגה הספרדית כשזכה עם ריאל באליפות היחידה שלה בעשור האחרון וגם בתואר גביע אחד לאחר ניצחון 1-0 בגמר על ברצלונה במשחק קשה ומתגונן. יחד עם זאת תקופתו של מוריניו בריאל תיחשב בהסתכלות על התמונה הגדולה כתקופת ביניים בין ההצלחה בפורטו, צ׳לסי ואינטר לכישלון בקדנציה השנייה בצ׳לסי ובמנצ׳סטר יונייטד. בריאל מדריד נפסקו שתי מסורות שמוריניו התפאר בהן- משחקי בית ללא הפסד וניצחונות במשחקים היוקרתיים. מוריניו שנשא הצלחות רבות במפגשים מול בנפיקה, יובנטוס, מילאן, מנצ׳סטר יונייטד וארסנל ספג לראשונה תבוסה קשה ב"אל-קלאסיקו" מול ברצלונה (5-0), כמו כן הפסד ביתי לספורטינג חיחון החלשה קטע רצף בן 150 משחקי בית ללא הפסד.
לאחר שדרכם של ריאל מדריד ומוריניו נפרדו החלה תקופת השפל של המיוחד- מוריניו הביא את צ׳לסי לחצי גמר ליגת האלופות ב2013, החזיר לצ׳לסי את האליפות בשנת 2014 אך עונה לאחר מכן איבד מוריניו את חדר ההלבשה, הפסיד תשעה מבין 16 המשחקים הראשונים של העונה ונבעט החוצה מהסטמפורד ברידג׳ בבושת פנים.
גם למוריניו הקשוח, הציני והקר יש חלומות- הגדול שבהם היה לרשת את חליפתו של סר אלכס פרגוסון לאחר פרישתו. החלום הזה כידוע התגשם בקיץ ומוריניו ניהל את חלון ההעברות בדיוק הפוך ממה שגדול מאמני הקבוצה עשה לאורך תקופתו הארוכה בשדים האדומים. במקום להבריא את הסגל שהיה עמוס בכוכבים שהגיעו בסכומי עתק מרחבי היבשת ולהחליפם בשחקני נוער ושחקנים צעירים מהליגות הנמוכות, מוריניו הכפיל ושילש את מנת האגו בחדר ההלבשה כאשר הביא את שני האייקונים הגדולים פול פוגבה וזלאטן איברהימוביץ׳. התוצאה- שחקני הבית ובראשם וויין רוני הקפטן מחוץ לתמונת ההרכב, שני שחקני הרכש הטריים מתנהגים בצורה כזו שאם פרגוסון היה המאמן הם לא היו רואים דשא, מנצ׳סטר יונייטד שקועה במקום השמיני בטבלה ומוריניו קרוב הרבה יותר למכתב הפיטורים מאשר לתואר האליפות.
העונה של מוריניו הופכת לקטסטרופלית ממשחק למשחק, מי שחגג על הדשא הרטוב של הקאמפ נואו כמאמן אינטר מול הקהל המקומי וחיבק בדמעות את שחקני אינטר לאחר עזיבתו, הפך לאחד שמתלונן על החגיגות של אנטוניו קונטה ב4-0 המשפיל של צ׳לסי על יונייטד ולמאמן שאין לו שום קשר לאף שחקן בקבוצתו החדשה. קשה להגיד את זה אבל מוריניו השחצן, החריף והגאון שכולנו ידענו לשנוא ולאהוב כבר כמעט ונעלם. למעשה, מוריניו כבר לא נמצא בין עשרת המאמנים הטובים בעולם בשנתיים האחרונות ואולי כמו דל בוסקה ואחרים הגיע גם זמנו לשנות כיוון.
לא יותר לחץ תמידי לאורך שנה שלמה, בלי מסעות רכש מטורפים ומה שבטוח אין נבחרת אחת שלא תרצה אותו- זה מה שיש לזירה הבינלאומית להציע למוריניו. לאחר שמאמני קבוצות רבים מהטופ העולמי עברו לאמן נבחרות לאומיות לקראת סיום הקריירה והצליחו בענק אפשר לומר באופן חד משמעי ש"מאמן נבחרת" זו לא מילה גסה. מה שבטוח בפורטוגל יחכו למוריניו בזרועות פתוחות כדי להשתיק את המבקרים ולהמשיך לזכות בתארים, אז אולי הגיע הזמן ש"המיוחד" יהפוך ל"נבחר"?
