נבחרת ישראל השיגה אתמול תוצאה סבירה נגד אלופת העולם ב-2006 כשאיטליה מנצחת 3-1. יש שיקראו לזה הפסד מכובד, אבל התוצאה הזו לבדה לא משקפת את מה שקרה אתמול במגרש. ברגעים רבים הציגו הבחורים של אלישע לוי כדורגל חיובי וחשיבה שונה, וזה דבר שיש לבנות עליו לעתיד. לפני שנקפוץ למסקנות ונתחיל שוב לבכות על מר גורלנו, צריך לנסות לנתח את המשחק הזה והמשמעות שלו על כל צדדיהם.
אפשר לבקר את נבחרת ישראל על אלמנטים מסוימים במשחק שלה. שני דברים עיקריים שהפריעו היו מרכז השדה ומשחק ההגנה. בנושא השני, מדובר בעיקר ביכולת של המגן בן ביטון ושל צמד הבלמים שפתחו, וספגו על הראש שתי הבכות ישירות, שתיהן מאימובילה. אחת מהן, זאת שנעשתה על צדק, הפכה לשער השלישי שגמר את המשחק. צריך להקל מעט על שיר צדק, כי דחיקת הכתף של אימובילה יכולה להיות מפורשת כעברה ברורה. גם הבחירה בבלמים נראית שגויה, שכן גרשון משחק בליגה הבלגית, הליגה העשירית בטיבה בעולם ובכך הוא עדיף על טיבי, שממילא משחק במרכז הגנה לא מהיציבים שראינו בליגת העל. ביטון לא מתאים לשחק ברמה הזו, וראינו זאת אתמול. יש בעיה קשה של מגנים ימניים ישראלים בדור הנוכחי, ויהיה קשה לשנות זאת.
צריך לזכור שמשחק ההגנה מתחיל ממרכז השדה, ושם הנבחרת נראתה לא מספיק טוב. וכאן חוזרת השאלה, כל עוד הוא משחק כדורגל האם לא נכון לפתוח עם הגרזן הישראלי הטוב ביותר, גל אלברמן? את השאלה הזאת צריך לשאול הן את השחקן והן את המאמן. השער הראשון התחיל מאיבוד כדור במרכז השדה. קשיחות היא אלמנט חשוב במשחק, וזה דבר שאנחנו צריכים ללמוד לעשות יותר – ללחוץ את היריבה. כדורגל הוא לא משחק מסובך, ועדיין נראה כי אצלנו תמיד מנסים לסבך אותו מעט יותר ממה שצריך.
אבל יש כמה נקודות אור מהמשחק. הראשונה, ישראל שלטה בכדור ברוב חלקי המשחק. 57% החזקת כדור נגד נבחרת במקום ה-10 בעולם בדירוג פיפ"א (אנחנו אגב מקום 76 באותו דירוג) שהחזיקה 43% בלבד זה הישג מדהים. בזמן שהנבחרת שלטה בכדור, היא הניעה אותו. הם היו רגישים למתפרצות, אבל גם תקפו ויזמו. שני מצבים מסוכנים שהגיעו לשער האיטלקי נהדפו בצורה מצוינת על ידי השוער. יצרנו מצבים, בעתיד גם נכבוש אותם. שלוש טעויות קריטיות של ההגנה האיטלקית נוצרו מ-20 האחוזים שהנבחרת עשתה לחץ עם שחקני החלק הקדמי. אחת מהן תורגמה לכרטיס צהוב שני, השנייה תורגמה לשער. כלומר ניצלנו טעויות של נבחרת טובה מאיתנו. אנחנו מסוגלים גם ליותר; יש למישהו ספק שזהבי מסוגל לכבוש נגד בופון? אבל יש תהליך, יש התבגרות.
בניגוד למה שאולי תשמעו בחלק מהערוצים בתקשורת, הפעם דבריו של המאמן אלישע ושל הקפטן זהבי לא היו חלק מכתב הגנה מוכן מראש. הנבחרת הייתה מחויבת. המשחק היה חיובי עם כמה צדדים שליליים. אבל זאת הפעם הראשונה מאז הדור של שלמה שרף ששיחקנו דומיננטי ויזמנו בצורה חכמה ואיכותית. אין ספק שהקמפיינים המוצלחים של הקבוצות הבכירות מליגת העל באירופה סייעו. הניסיון של השחקנים ברמה גבוהה יותר של כדורגל ניכר בנבחרת. אסור להוריד את הראש כי רוב היוזמות שלנו התבטלו בפני הגנה שמיגרה אפילו את ספרד בשמינית הגמר של היורו. צריך לשפר את מרכז השדה ולחפש פתרונות בהגנה; צריך ללמד גם את שחקני ההתקפה לרדת עם המגנים שלהם באגפים ואת החלוצים לסייע לחילוצי הכדורים ולרדת גם לגליצ'ים.
הנבחרת הגיעה במשחק ליותר מצבים מהאיטלקים. כן הם יותר יעילים, אבל זה חלק מהמשחק; לא ציפינו שאיטליה תשחק כמו נבחרת דרג ב'. אבל בצורה הזאת בפעם הבאה נדע להתמודד טוב יותר. ייצרנו 15 ניסיונות לעומת 9 של הסקוואדרה אזורה, בעטנו כמוהם 5 בעיטות למסגרת; היו לנו יותר קרנות (4 לעומת 3) יותר מסירות (150יותר) ויותר עברות. זה אומר שהנבחרת נלחמה, עבדה ניסתה התקדמה ושיחקה כדורגל חיובי. זה אומר שיש עתיד לנבחרת, ושאלישע לוי הוא הבחירה הנכונה לאימון הנבחרת. מכאן ועד להגיד שהכל יהיה בסדר יש מרחק גדול. יש עוד דברים שצריך לעשות, כמו לשפר את המצב בנוער, לגרום לשחקנים לעבוד קשה יותר על בסיס יומי ולא לתת לזרים ולתקציב להיות תירוצים עבור השחקנים הישראלים. מצד שני, הרבה זמן חיכינו להיות גאים בנבחרת. אני חושב שהיום אפשר להגיד את זה, על אף הפסד מכובד. כי היינו שווים תיקו במשחק, וזה הדבר העיקרי לקחת ממנו.
