ריאל מדריד פתחה את העונה בצורה כמעט מושלמת, אם שמים בצד את הפציעה של רונאלדו וחוסר היציבות המתמשך של קארים בנזמה. אחרי קיץ עם מעט מאוד התפתחויות בנושא הסגל, ריאל מדריד החזירה אליה את קונטראו, צירפה לסגל את מוראטה ואסנסיו הצעירים והתרכזה בעיקר לשפר את הקיים; את הדרך ההפוכה עשה חסה שעזב את הקבוצה בשביל להגשים את עצמו בפ.ס.ז.
לעומת זאת השינוי המשמעותי של אתלטיקו מדריד בהבאת קווין גאמירו לא תרם לה להשיג את שער הניצחון בשני המשחקים האחרונים היא סיימה פעמיים בתיקו מול העולות החדשות ומציגה יכולת פושרת. אחרי שני מחזורים בלבד, ההפרש עומד על 4 ובניהם 9 קבוצות. אגב, אם ריאל תשלים ניצחון גם במחזור הבא, יהיה זה ה-15 שלה ברציפות בליגה (כולל 12 כאלה בסיום העונה שעברה). זה יהיה השוואת השיא של המרנגס מעונת 1960/1961. שניים יהיו שיא חדש במדריד ושלושה שיא ספרדי חדש, השייך כעת לברצלונה.
עד שהקולצ'ונרוס יתאוששו הבלאנקוס נמצאים בדרך הבטוחה להגדיל את הפער בפסגה כבר ביריית הפתיחה של הליגה, לצידן של ברצלונה המרשימה ולאס פלמאס המפתיעה, שצריך לפתוח את ספרי ההיסטוריה כדי לבדוק מתי בכלל סיימה במקום הראשון בלה ליגה.
עוד לפני שריקת הפתיחה של הליגה הספרדית, הספיקה ריאל מדריד להוסיף לארון הגביעים המפואר שלה את הסופרקאפ האירופי אחרי ניצחון על סביליה המתחדשת. בסגל חלקי הצליחו הבלאנקוס להציג יכולת מרשימה ולתת סימן לליגה שהפציעה של רונאלדו לא משפיעה על חניכיו של זידאן. משחק הפתיחה של ריאל מדריד בליגה היה מרשים לא פחות כשהיא מדלגת על פני ריאל סוסיאדד; מאז ומתמיד היוותה הקבוצה מחבל הבאסקים מכשול במשחקי הבית שלה, אך שני שערים של בייל ושער ענק של אסנסיו לא השאירו ספקות לגבי היכולת שבה מגיעה ריאל מדריד לעונת 16/17.
במחזור השני של הליגה ריאל מדריד פגשה עוד יריבה עיקשת הפעם בדמות סלטה ויגו קבוצה שבעונה שעברה היממה את הליגה פעם אחר פעם כשהתמודדה בכבוד מול הקבוצות הגדולות, אז, ההפסד הראשון של סלטה ויגו הגיע מרגליהם של שחקני ריאל מדריד רק בחודש אוקטובר! עוד לפני כן, הספיקה סלטה ויגו לנצח את ברצלונה 4-1 בבלאידוס.
אז למה אפשר לצפות מהמרנגס בהמשך? אין ספק שמדובר בפתיחת עונה טובה לאור העובדה שהסגל עדיין לא מלא (רונאלדו, פפה, נבאס, בנזמה). המתח בקישור עולה בעוד דרגה לקראת סוף חלון ההעברות ועדיין, ריאל מדריד מצליחה להציג יציבות שלא ראינו כבר הרבה זמן. מודריץ' וקרוס מתפתחים ממשחק למשחק, הקרואטי במשחק האחרון עם 5 בעיטות לעבר השער, והגרמני עם שער הניצחון שמתחיל להזכיר את ימיו ההתקפיים יותר בבאיירן מינכן. בייל מראה מנהיגות ומוביל את ההתקפה בהיעדרו של רונאלדו, אסנסיו צובר ביטחון ורק מוראטה בינתיים עם הראש בקיר; לפחות עד חזרתו לכשירות של בנזמה, שאולי אף תקרה אחרי פגרת הנבחרות.
הויכוח איסקו-חאמס ככל הנראה ילווה אותנו עוד הרבה העונה, אלא אם כן אחד מהם יוותר על מקומו ויבחר לממש את הפוטנציאל בקבוצה אחרת. תשובות נקבל ב-48 השעות הקרובות. מאידך, רונאלדו צפוי לשוב כבר במשחק הבא ולהחזיר את השקט ההתקפי, ולוקאס ואסקז נבחר, כמו במחצית השנייה של העונה שעברה, כחילוף הראשון של זידאן. כל השאר מתנהל על מי מנוחות. עד כה, הצד הלבן של מדריד יכול להמשיך ולחייך.
מאידך ניצבת אתלטיקו מדריד, שמציגה יכולת בינונית מפתיחת העונה. כמי שרוצה להיות הגלגל השלישי במירוץ האליפות של ברצלונה וריאל, ניצבת אתלטיקו הלחוצה תחת בעיה. ההתקפה שלה מקרטעת. הקישור שלה לא מספיק אגרסיבי; ההגנה שלה פגיעה והראש שלה נמצא במקום אחר. האם הקבוצה של צ'ולו עדיין מתעוררת מחלומות הבעתה על ההפסד השני בשלוש שנים בגמר ליגת האלופות ליריבה הלבנה והמרה? או אולי בחירת שחקנים לא נכונה של סימאונה, שעשה סוג של סוופ עם סביליה – וייטו לאנדלוסים וגמיירו למדרידאים, וממשיך להשליך את יהבו עליו. בשני משחקים המהלך של לייעד לגמיירו את תפקיד החלוץ הנוסף בהרכב עדיין לא הוכיח את עצמו. מנגד הקשר ההתקפי ניקולאס גייטן שהגיע הקיץ לא קיבל את ההזדמנות להראות את מה שהוא יודע, וגם טורס נשאר על הספסל למרות סיום עונה מוצלח והרמוני לצידו של אנטואן גריזמן בחוד.
אתלטיקו פתחה את העונה בחמת זעם, כששלטה ללא עוררין במשחק הפתיחה הביתי מול העולה החדשה אלבס. היא ניסתה וניסתה, גלים גלים, בדיוק כפי שסימאונה רוצה לראות מהקבוצה שלו. אך לצד חוסר תכליתיות פגשו החבורה האדומה לבנה בסגל עיקש, חדש ומאוחד שלא נלחץ גם מפנדל בשלהי המשחק. גמיירו כבש פנדל בדקה ה-90+3, אך אלבס התעשתה במהירות ובאדי הדלק האחרונים ראה סימאונה איך ההגנה הרדומה שלו חוטפת שער שוויון לסטר סטייל מרגלו של הקפטן האלבסי מאנו גארסייה, והמשחק הסתיים בנקודה בודדה בלבד, לצד הניצחונות של ריאל וברצלונה, ששיחקו לפני אתלטיקו. הלחץ מתחיל להשפיע.
במחזור הנוכחי, השני במספר, יצאו הרוחי-בלאנקוס לטיול בפרברי מדריד כדי לשחק בדרבי הראשון אי פעם נגד לגאנס, הליליפוטית הצנועה והלוחמנית באצטדיון בוטארק הזערורי המכיל מעט יותר מעשרת אלפים מקומות. המועדון הקטנטן טיפס בעקשנות ובהתמדה 4 ליגות לאורך 39 שנים וזוכה לשחק נגד הגדולות. את משחק הבכורה בבית בלה ליגה לא ישכחו תושבי בוטארק; במשחק לחימה מצוין של העולה החדשה, שיחקה בצורה שווה לקבוצה מהמקום השלישי ופינליסטית ליגת האלופות אשתקד. היא הציגה כדורגל פתוח, אם כי לא מחוכם במיוחד, ולא התרגשה מההתקפות האנמיות של הקולצ'ונרוס. בסיום חילצו "מגדלי המלפפונים" נקודה במשיכה עזה מאתלטיקו, שלפתע מוצאת את עצמה מרחק 4 נקודות מעשית מריאל מדריד ופוטנציאלית מברצלונה אחרי שני מחזורים בלבד.
בליגה הזו אין מקום לטעויות; על טעויות משלמים, אלא אם יש לך פער של 12 נקודות על היריבה. וגם זה מגיע רק פעם בעשור לערך. אלופת 2013-14 נראית לא מחוברת בפתיחת העונה. היא תצטרך לבדוק את עצמה מחדש מיד עם סיום פגרת הנבחרות. צ'ולו יצטרך לשקול את ההרכב שלו ולבחון מקרוב את סוגיית גמיירו. הפנדל שכבש משקר; גמיירו לא משפיע בצורה מספיקה על משחק ההתקפה של הקולצ'ונרוס. אם הם רוצים לצאת לדרך חדשה, עליהם לשנות לפחות את סגנון המשחק. אם אתלטיקו רוצה להיות קבוצת צמרת אמיתית היא לא יכולה לקפוץ ממשחק שליטה בכדור נגד קבוצות חלשות למשחק מתפרצות נגד קבוצות אימתניות, באיירן סטייל. זהו השלב המכריע בהתפתחות של הקבוצה מדרום מדריד. זה יהיה המבחן האמיתי של דייגו סימאונה – להפוך את אתלטיקו מקבוצה אנדרדוג שמלקטת לקבוצה פייבוריטית ששולטת.
