לאחר עונה נהדרת שהסתיימה עם הכרטיס לאירופה, ווסטהאם יונייטד שואפת גבוה ותנסה להסתכל לקבוצות הגדולות בלבן של העיניים שנה נוספת.
4 ניצחונות, 3 תוצאות תיקו והפסד, זה המאזן של הפטישים בעונה החולפת נגד: מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי, ארסנל, וטוטנהאם. ווסטהאם הציגה כדורגל התקפי, סוחף, ואטרקטיבי בכיכובו של מי שחקן הרכש ממארסיי: דמיטרי פאייט. כל אוהד שעוקב אחרי הליגה האנגלית יודע שפסטיבל פאייט לא התחיל ביורו אלא כבר בתחילת השנה בווסטהאם.
עם 12 שערים ו12 בישולים כולל בעיטה חופשית מרהיבה נגד קריסטל פאלאס, פאייט הוביל את ווסטהאם לנצחונות מרשימים ולבסוף לכרטיס לאירופה.
אך בווסטהאם לא מסתפקים רק בזה. עם המעבר לאיצטדיון האולימפי (60,000 מקומות לעומת 35 באפטון פארק הישן) והבאתם של גוקהאן טורה, סופיאן פגולי ואנדרה אייו אין ספק שבווסטהאם מכוונים גבוה ויכולים לאיים על הקבוצות הגדולות ואף להשיג כרטיס לליגת האלופות.
כבר בשבוע האחרון ווסטהאם שיחקה את משחק הבכורה שלה במשכנה החדש. זה הסתיים ב3-0 מהדהד לטובתה והעפלה אל השלב הבא בליגה האירופית- היכן שכשלה בעונה הקודמת.
עכשיו למאמן סלאבן ביליץ' יש כמה משימות. האחת היא הצלחה בזירה הביתית- הליגה, דבר שאפשר לעשות אך לא יהיה קל. על מנת לעשות זאת ווסטהאם צריכה לדעת להסתדר גם ללא כל הכוכבים שלה- אם הם פצועים או נחים מול קבוצות קטנות.
בעונה הקודמת כאשר פאייט היה פצוע הפטישים הפסידו פעם אחת ועשו 5 תוצאות תיקו מול קבוצות כמו: סוונזי, סטוק ואסטון וילה, וחסרונו היה מורגש מאוד. העונה אומנם זה יהיה שונה עם הרכש המצומצם (בינתיים) אך המאוד איכותי יהיו מספיק מחליפים ראויים לשחקנים מרכזיים כדוגמת פאייט.
המשימה השנייה שביליץ' עומד בפניה היא הזירה האירופית. חלק מהקבוצות המשתתפות במפעל מתרכזות יותר בליגה שלהן מאשר בליגה האירופית והן משתפות יותר מחליפים ופחות שחקנים מרכזיים, ואם הקרואטי ינהג בחוכמה וישקיע במפעל הוא עלול לראות את עצמו מגיע עד הסוף. זכייה במפעל זה היא יוקרתית לא רק מבחינת המענקים אלא גם מבחינת זה שעונה לאחר מכן היא שולחת את הזוכה היישר אל ליגת האלופות.
לווסטהאם יש קבוצה נהדרת, איצטדיון חדש ואוהדים מצויינים שחוטפים את המנויים ויגיעו העונה בהמוניהם, אם הם יצליחו להוציא את המקסימום שהם יכולים אנחנו עלולים לחזות בקבוצה שהופכת מקבוצה בינונית לקבוצה גדולה ובדבר הבא בכדורגל האירופי.
