"יש להם דור טוב.." צועקים הפרשנים בקולי קולות.. בניסיון לתרץ את היכולת הנמוכה, חוסר חיבור הקהל וחוסר ההישגים הבינלאומיים של הנבחרת, באמרה הזאת מתחבא מסר מרגיע שאומר – גם לנו זה יקרה, חכו חכו.. אנחנו עדיין מסוגלים להעפיל ליורו או למונדיאל כמו שעשו נבחרות "קטנות" בהרבה מאיתנו כמו אלבניה ,רומניה, איסלנד , בוסניה וכולי ואז אתה מרגיש כישראלי שהנה אוטוטו זה קורה ואנחנו שם. אבל רגע מה בעצם נמצא מאחורי צמד המילים, דור טוב? האם מדובר במזל? בהשקעה נכונה? או בשניהם? מה אנחנו כמדינת ספורט עושים על מנת להגדיל את המזל שיש משום מה לנבחרות "חלשות" מאיתנו. ואיך אנחנו לא הולכים אחורה אלא מתקדמים ובונים את הכדורגלן הישראלי הבא שהוא חזק יותר פיזית ומנטלית ,מהיר יותר, יעיל שפילוסופיית הכדורגל המודרנית מושרשת בו מילדות. התשובה כמובן – לא הרבה.
אך אל דאגה, קיים פתרון, לא לא מדובר במאמן מיוחד או בטקטיקן דגול , ששווה לתת לו את הנבחרת הלאומית ולגלגל את האחריות ל"קוסם" הבא, מדובר במשהו שלא מאמינים בו בארץ – פתרון ארוך טווח. כן ,אומנם קשה, דורש מחשבה ולקיחת אחריות, אבל משתלם ולוקח הרבה פחות מ- 40 שנה ללא ייצוג בשום טורניר בינלאומי. הכדורגלן הישראלי שעדיין מכוון לרמות הגבוהות לא צריך מגרש חדש או אולם ספורט לשעות הפנאי, הוא צריך כלים והכוונה סיזיפית במסגרת ספורט מקצוענית ורצוי בגיל הכי צעיר שניתן.
אקדמיות הספורט הפזורות בכל רחבי אירופה
דוגלות בטיפוח כישרון בצורה הנכונה, לא רק במסגרת אלא במסלול ברור שהשחקן עושה מגיל הגעתו לאקדמיה ומסתיים בקבוצה הבוגרת בתהליך המועדון מכניס וחוסך המון כסף לקבוצה שלו ,שלו ,משפר אותן, דואג להמשכיות ומשפר את הנבחרות שאליהם משתייכים השחקנים.
גרף הלמידה ותהליך ההשתפרות שנצפה עוד בגיל צעיר נעשה על ידי אנשי מקצוע שהם לא חלק ממועדון סגור של מאמנים שמעבירים עונה בין הצלחה יחסית לכישלון ידוע מראש, כמו מה שקורה היום בנבחרות הנוער, אלא אנשים עם ידע, מוטיבציה, תנאים ותחושת שליחות לא פחות ממורה הנמצא בבית ספר. שחקן צעיר הינו השקעה לטווח ארוך והוא מהווה בסיס חשוב לעתיד הספורט במדינה, רק ככה גדלים הסיכויים להצלחה אישית ,קבוצתית ובינלאומית. המסלול שאותו עושה השחקן באקדמיה צריך להיות נכון, עם אנשי מקצוע שמבינים את התהליך, במקום המיועד לכך, שמעניק לשחקן מסגרת ספורטיבית עם מתקנים ראויים והשקעה כי כמו במפעל האקדמיה חייבת לדאוג לייצא מספר שחקנים בכל שנה ששווים את ההשקעה השנתית שלה .מעבר להשקעה הקבוצה מקבלת, שחקני בית להרבה שנים ועל ידי כך נוצרים קפטנים וסמלים עתידיים ואופי קבוצתי איתם מזדה הקהל שבא למגרשים, קידום השחקן מאפשר בנוסף החלפה ושדרוג נכון של הקבוצה אליה הוא משתייך.
הרבה טוענים שהכדורגל מתפתח ברחוב והיום זה נעלם עם הזמן ,יש בזה מן האמת ,קיים פה סוג מסוים של מסגרת אבל, במסגרת הכדורגל השכונתי ברחוב, לא מגיעים למקסום פוטנציאל או שיפור נקודתי ובטח לא עבודה על שיטת משחק וחשיבה נכונה ומנטליות או על עקרונות כמו – תנועה ללא הכדור ,יכולות טכניות, דיוק במסירה ,אינטליגנציית המשחק, הגדלת המהירות והזריזות, שיפור כוח ועוצמה, גמישות ואיזון או פיתוח חוסן נפשי ופיזי שאלו הבסיס להתקדמות נכונה.
באקדמיית הכדורגל "לה מאסיה" בברצלונה עובדים על טכניקה ואישיות, אך מעל הכל – מהירות המחשבה, תכונה שבה הכדורגלן הישראלי לוקה בחיסרון משמעותי, שם מבינים שכישרון נמצא קודם כל במוח, לא ברגליים. יש חשיבות עצומה לאימונים אישיים בגילים הצעירים, כי היכולת של המוח מאוד פלסטית ,התכונה המכנית של השחקן נמצאת במוח והשינוי מתרחש רק בגיל צעיר, בעולם בו כולם משקיעים ורוצים לנצח ולהגיע להישגים, כל יתרון ולו הכי קטן שיכול להיות זה הצעד המשמעותי וההבדל ששם אותך במקום הראשון לפני כולם.
אצלנו, השינוי בחשיבה קורה, הרבה בגלל מניעים כלכליים ומקצועיים ומתוך הבנה ומתווה דרך של מועדון – בליגה שלנו קבוצת הכדורגל מ.ס אשדוד החליטה על שינוי משמעותי של תפיסת חשיבה, במקום להשקיע ב 3-6 זרים לטווח קצר, הקבוצה מעיר הנמל פתחה אקדמיה לספורט בשנת 2010 והיא כוללת – אולם קולנוע להרצאות ותדריכים, חדרי אוכל ושינה ,מכון פילאטיס ויוגה ואמבטיות קרח. האקדמיה הוקמה בעלות של 6 מיליון ₪ בנוסף להשקעה של עוד 3 מיליון ₪ לפעילות השוטפת כשהסכום מתפרס על פני 30 שחקני בוגרים ונוער וזה מעיד על השקעה של 100 אלף ₪ לכל שחקן ושחקן באקדמיה . המיזם החדשני הוקם על מנת לספק קו ייצור של שחקנים צעירים לקבוצה הבוגרת של המועדון ולנבחרות והוא הועדף על פני רכישת שחקנים למספר מועט של שנים, במבחן התוצאה ניתן לראות את הפריצה של ניר ביטון לדוגמא שהגיע ממבחנים במנצ'סטר סיטי ומשם לסלטיק ולליגת האלופות וגם לנבחרת ישראל.
באקדמיה שמייצאת שחקנים נוספים ורבים משנה לשנה ,שמים דגש על שינוי גישה של השחקנים בעקבות ההבנה שכישרון לבדו לא יספיק על מנת לספק תארים לאשדוד, הם יצטרכו להעלות את מוסר העבודה, להקריב בשביל המועדון ולוותר על האגו ובין היתר לספוג את הנחישות שהאקדמיה מספקת, על מנת להגיע לרמות הגבוהות ביותר. כבר מ- 2009 אשדוד התחילה להתבסס על שחקני הבית שלה ולאורך השנים הפכה לקבוצת בעלת שם עם דיירים קבועים בנבחרות הצעירות. הישג שגרם לנהירה גדולה של שחקנים מחוץ לאשדוד שמבינים את הפוטנציאל של המיזם ורוצים להיות חלק מהחממה האשדודית מתוך הבנה שזה המקום להתפתח בו.
שיפור השחקנים והסגל התאפשר בעקבות הגדלת שעות האימון ב- 3.5 שעות לפחות בממוצע, ואת האימון הכולל ל-8 שעות המתבצע עם מאמנים אישיים שכולל עבודה אישית ופרטנית על נקודות החוזק והחולשה של כל שחקן ושחקן כשגם מאמנים מנטאליים ומאמני קורדינציה מעורבים בתהליך הארוך במטרה למקסם את יכולות השחקן . באקדמיה תמיד יש מישהו שדואג ,מכוון ומדריך את הילדים, מעבר למסגרת הספורטיבית הכוללת שניים שלושה אימוניים ביום, הם אפילו מקבלים שיעורים פרטיים בערבים וכבר היום ניתן לראות תוצאות בשטח – מספר שיא של שחקני בית בנבחרות ישראל.
כבר במחזור האחרון בגביע הטוטו נגד בני יהודה היה ניתן להבחין שמ.ס אשדוד, שחזרה לליגה הבכירה חזקה יותר כוללת בסגל שלה מספר רב של שחקנים מהאקדמיה ולראיה ההרכב איתו עלה רוני אוואט: יואב ג'רפי (רועי משפתי, 24); טום בן זקן, ניבאלדו, נינו גלוביץ', קרלו ברוצ'יץ'; רועי בקל, גדי קינדה (יצחק אספה, 90), אור אינברום, מיכאל אוחנה (בנצי מושל, 84); חן עזריאל (דין דוד, 58), ניב זריהן (משה אוחיון, 68) – צעירים ומבטיחים ללא ספק שגם הובילו לניצחון 1-3 מרשים על בית"ר ירושלים אחרי פיגור משער של אבוחצירא תוך הצגת כדורגל משוחרר ויפה לעין.
גם המאמן בן ה- 33 , רוני אוואט צעיר יחסית, אימן את קבוצת הנוער של מ.ס אשדוד, והנהיג את הקבוצה לזכייה ראשונה בגביע המדינה לנוער. ב-2015 מונה אוואט לתפקיד עוזרו של אייל לחמן, מאמן הקבוצה הבוגרת של מועדון ספורט אשדוד, ובהמשך השנה קיבל את המפתחות כמאמן הראשי בצעד שתואם את הפילוסופיה של קידום אנשים ולא רק שחקנים מתוך המערכת, בסיום אותה עונה עלתה הקבוצה בהדרכתו בחזרה לליגת העל.
באקדמיה לספורט באשדוד, עובדים על האינדיבידואל כבר בגיל 7 עם דגש על פיתוח אישיות וכישרון אישי ולא בדומה לקבוצות אחרות בארץ בהם מקנים לשחקן את הסגנון המקובל בבוגרים. המיזם האשדודי שמהווה אפקט חממה וביטוי אישי ובאופן טבעי לפס ייצור לכדורגלנים עם בסיס יציב ונכון ,הוא יחיד מסוגו בארץ וחבל שכך, מהסיבה הפשוטה שעם תוצאות קשה להתווכח, תהליך שדורש השקעה ולוקח זמן מצליח משמעותית יותר וכדאי הרבה יותר מהפתרון המיידי ולכן חייב להשקיע את הכסף בצעירים ובאופן נכון ולהעתיק ולשדרג את הפרויקט הנפלא הזה לעוד אזורים רבים ברחבי הארץ ולעוד קבוצות שכלכלית מסוגלות להשים את הדגש ולבנות לעצמן אקדמיות שימלאו תפקיד חשוב בתהליך הפיתוח והבנייה האישית של השחקן ששייך למועדון. בעידן בו הכסף שולט בעולם הכדורגל והחיבור וההזדהות לקבוצה מושפע באופן ישיר מכמות השחקנים שגדלו במדינה והם בעלי האזרחות מקומית שלה. שווה ורצוי להשקיע ביהלומים לא מלוטשים שהם השלד שמחזק את המועדון, בהווה ובעתיד. ולמען עתיד הספורט והמקצוענות חובה עלינו לפעול נכון ולטווח ארוך כדי לקבל את התוצאות שיספקו כניסה לטורנירים והישגים בינלאומיים משמעותיים.
