Citius, Altius, Fortius-זהו המוטו האולימפי שמשמעותו-מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר.
לפעמים זה נראה שאלו בדיוק שלושת התכונות שחסרות על גבול הקשקש עבור הספורטאים הישראלים כדי לחזור הביתה עם מדליה ולהביא גאווה למדינה.
תמיד הזכירו לנו את הגאווה שהביאו לעם אלופי הג'ודו שלנו, יעל ארד ואורן סמדג'ה שבאולימפיאדת ברצלונה השיגו את המדליות הראשונות שלנו אי פעם, כסף וארד בהתאמה.
במילניום הנוכחי יצא לנו לקחת מדליית ארד ב2000 בסידני (מיכאל קלגנוב), מדליית אדד נוספת ב2004 באתונה (אריק זאבי) ועוד אחת גם ב2008 בבייג'ין (שחר צוברי). כל זה כמובן בלי להזכיר את הישג השיא, מדליית הזהב הבודדת שיש לנו שהושגה על ידי גל פרידמן באתונה ב2004, שיפור להישג שלו מאטלאנטה 96' אז זכה "רק" בארד. אבל את אולימפיאדת לונדון המשלחת הישראלית נעלה עם 0 מדליות. 0 מדליות מתוך פוטנציאל של לפחות 3-4 כי את הספורטאים המוכשרים שהיו לנו לפני 4 שנים דירבנו לגדולה, רק שהתוצאות בזמן האמת היו די מאכזבות. בזמן שמדינות כמו בחריין, בוצוואנה, קפריסין, גרנדה (זהב), גאבון, גוואטמלה ומונטנגרו נהנות ממדליית הבכורה שלהן. הכי קרוב שהמשלחת הישראלית הגיעה היה בהתעמלות קרקע שם סיים אלכס שטילוב שישי, בהתעמלות אומנותית שם נטע ריבקין הגיעה למקום השביעי המכובד ובשייט שם לי קורזיץ סיימה שישית. אפשר גם לציין את אליס שלזינגר שהגיעה עד למקום השביעי בקטגוריה שלה בג'ודו אבל אליס כבר זיכרון רחוק אחרי שהיא מייצגת כעת את דגלה של בריטניה.
כעת יוצאת לריו המשלחת הגדולה אי-פעם וכוללת 47 ספורטאים מתוכם כמה וכמה שבהחלט יכולים להשיג את המטרה, מדליה, ולשפר את מצבינו.
חנה קנייזבה מיננקו- האתלטית הנפלאה שעלתה לארץ בעקבות אהבה לא רק בכושר נפלא אלא גם בעמדה לא רעה למדלייה, כמובן ששום דבר לא מובן מאליו ומצפה לה עבודה קשה בדרך להישג אבל היא ללא ספק אחת שצריך לקחת בחשבון להישג לאומי מעורר גאווה.
אלכס שטילוב-האכזבה מלונדון עדיין צורבת והשאלה האם הפציעה שלו לפני 4 שנים השפיעה עדיין מרחפת באוויר. שטילוב מגיע כשיר ב100%, מנוסה יותר וגם רעב יותר לסיים את מה שהתחיל לפני 4 שנים.
נטע ריבקין-אחרי הופעות מכובדות בשתי האולימפיאדות הקודמות, נושאת הדגל שלנו בטקס הפתיחה מגיעה במומנטום נהדר, כפי שהיא עצמה העידה בריאיון שלנו איתה בשבוע שעבר, וכל העיניים אמורות להיות נשואות אליה בתקווה למדליה.
נבחרת ההתעמלות האומנותית-יחד עם ריבקין גם הבנות מנבחרת ההתעמלות האומנותית באות במומנטום נפלא אחרי הופעה מצויינת בבאקו. על הבמה העולמית בריו יהיה קשה יותר אבל אפשר לסמוך על קטי לבינה (19), קרינה ליחבר (17), אידה מיירין (18), יובל פילו (18) ואלונה קושבצקי (18) הצעירות שיעשו את עבודתן על הצד הטוב ביותר, ואם זה מה שיביא לנו את המדליה אז עוד יותר טוב.
גם משלישיית הבנים בג'ודו יש למה לצפות. גולן פולק, שגיא מוקי ואורי ששון מגיעים לריו עם שק של ציפיות אבל מוקי מגיע גם עם פציעה שבהחלט תשפיע על ההופעות שלו. מבין שלושתם כנראה ששון נמצא בעמדה הטובה ביותר אם כי כמובן שלא נתנגד למדלייה משולשת בענף שהסב לנו את רוב הגאווה האולימפית.
אצל הנשים המצב מסובך יותר שכן, עם היד על הלב, רק ירדן ג'רבי במצב להגיע לכיוון הפודיום כשאי שם בדרך היא עשויה להיתקל באקסית שלזינגר (להזכירכם בפעם האחרונה שהן נפגשו אליס הראתה עליונות מוחלטת).
שחר צוברי מגיע לריו 8 שנים אחרי המדלייה בבייג'ין אבל גם הוא יודע שיחסי בכוחות על הגלשן השתנו מאז שהוא זכה במדליה שלו.
בנבחרת השחייה, אצל הבנים המצב נראה לא רע אם כי יש לומר שהמתחרים של כולם יהיו ברמה גבוהה מאוד כך שאולי רק יעקב טומרקין יצליח לבלוט במשחה האישי.
אצל הבנות העיניים יהיו נשואות לעברה של זוהר שיקלר הצעירה שבתחרויות הארציות בלטה כבר בגילאים צעירים מאוד והיא תנסה להקרין את היכולת הזאת לאולימפיאדה. "אני מתרגשת", היא אמרה לנו בריאיון שקיימנו איתה. הצרות אצל נבחרת הנשים נמצאות במרפאה, שם אנדי מורז נמצאת אחרי שחלתה בסינוסיטיס. כרגע מצב של מורז לא מזהיר והשתתפותה מוטלת בספק מה שכמובן יקרין על שאר נבחרת השחייה.
יתר הספורטאים שלנו מנמיכים ציפיות לקראת המשחקים האולימפיים אבל כמובן שבספורט כמו בספורט הכל פתוח וכל אחד ואחת יכול להפתיע. בשנה כל כך עמוסת הפתעות בספורט אולי הגיע הזמן שגם אנחנו נגרוף איזה מספר דו ספרתי של מדליות, כאשר "התקווה" מושמעת שוב ושוב בשלל המתקנים בריו דה ז'ניירו ואנחנו האוהדים מהבית אולי נאמץ משפט משירה של אגם בוחבוט, ובאמת נגיע למצב ש"כולם פה רוקדים כמו בריו"-משמחה!
