קוראים לו דונאלד, גם הוא בעל אזרחות אמריקאית, גם הוא רוצה בטובת ישראל, אך היום בניגוד לתקשורת העולמית איננו עוסקים בפוליטיקה וממש לא מדברים כאן על טראמפ, אלא דווקא על דונאלד יוג'ין סנפורד – אצן מתאזרח ישראלי מוכשר, שכמו טראמפ – יכול להביא עמו משב רוח מרענן של תקווה ללבבות רבים.
מימיה העליזים ביותר בשנות ה70 של האתלטיקה בכחול לבן, ימים בהם כיכבה כלת פרס ישראל לספורט – אסתר רוט שחמורוב, לא נרשמה כזאת התרגשות והזדמנות לאצן ישראלי לגעת במדליה אולימפית בתחום הריצה. אחרי 40 שנים שחונות במדבר האתלטיקה – ניכר שסוף כל סוף יש שם חדש בעל סיכוי ממשי למדליה אולימפית, שם שיכול לעטות בקרוב על לבבות של מדינה שלמה גאווה לאומית, שווה בהחלט לזכור לשנן ולעקוב בהתלהבות אחריו, ללא ספק מדובר בשם החם הבא בענף האתלטיקה לאולימפיאדה בברזיל. בניגוד לשחמורוב שהפכה לכוכבת גם בתחום הריצה, ע"י התמחות עד למרחק של 200 מ', סנפורד הצליח לעבור אותה ולשבור את השיא הישראלי ל200 מ', הסילון דונלד לא הסתפק בכך, הוא פתח מבערים ושבר גם את השיא הישראלי הנמצא במרחק הכפול מאסתר. האצן החביב הביא כבוד רב למדינת ישראל בדמות מדליית ארד היסטורית בריצה ל400 מ', בה זכה בשנת 2014 במסגרת אליפות אירופה באתלטיקה בעיר ציריך השוכנת בצפון מרכז שוויץ, מדליה זו הקנתה לו לא רק הכרה ציבורית מכובדת בענף האתלטיקה בישראל – אלא גם את הזכייה המרשימה בתואר ספורטאי השנה של ישראל מטעם הוועד האולימפי.
רק אחרי מבט קצר בראי ההיסטוריה קל יותר להפנים עד כמה התקווה בו גדולה, שכן הוא בסך הכל הישראלי השני בכל הזמנים שזכה במדליה ועלה על הפודיום בתחרות היוקרתית הזו. אלכס אברבוך היה מי שעשה זאת לפניו ובסטייל עם זכייה כפולה בזהב הקדוש בתחום הקפיצה במוט. אם דונאלד יצליח לשפר ולו בשנייה אחת בבמה האולימפית את ההישג המונומנטאלי שלו מציריך עם 45.27 ש' אזי יהיה לו סיכוי טוב יותר לחקוק את שמו לנצח בדפי ההיסטוריה המוזהבים של האתלטיקה, בהחלט מעניין גם יהיה לראות עד כמה קרוב הוא יצליח להיות משיא כל הזמנים של מייקל ג'ונסון, גם כן אמריקאי, שמחזיק בשיא ל400 מ' עם 43.18 שניות.
זה המקום להרגיע מעט את האופוריה לגביו ולהזכיר שבאולימפיאדת לונדון 2012 סיים דונאלד חמישי במקצה שלו בשלב המוקדמות, ורק במקום ה27 בסיכום הכללי, לכן חשוב לומר שגם הפעם מחכים לאתלט מתחרים לא פחות קשוחים, ביניהם יריב קטארי צעיר בשם עבדאללה שכבר הצליח לרדת מתחת ל44.7 ש', אך חשוב לציין באותה נשימה גם שסנפורד השתפר מאז בריטניה, והוא עצמו נשמע אף בטוח ביכולותיו, וכך התבטא בשנה האחרונה: "אם אתה זוכה במדליה באליפות אירופה, אתה מקבל ביטחון שתוכל לעשות דברים שלא עשית, שעוד לא הגעת לשיא. אתה מבין שיש עוד מרחבי שיפור גדולים לפניך, כדי להגיע לריו במצב שבו אתחרה על המקום הכי גבוה שאפשר".
על אף שדונאלד כבר אמר בשמחה שהוא רואה עצמו כקיבוצניק ישראלי, תמיד יהיו מי שיצקצקו בלשונם ויחפשו סיבה לא להעריך את הכישרון מלוס אנג'לס, הם יאמרו שעד שלא יזכה בתואר משמעותי יותר אז יישאר כפלופ, הם יזכרו בקנאות את מבוכת שכיחת הנעליים מימי לונדון, הם יבחרו לייבב בנחרצות על כך שהוא רק גימיק אמריקאי מיובא ואיננו ישראלי אותנטי, שכיר חרב. אך במבט שני, חשוב לומר לאותם מקטרגים שיש גם לראות כמה חשובה ומשפיעה יכולה להיות זכייה של יוג'ין במדליה האולימפית, שמעבר לשיפור הכבוד והתדמית האישית שלו והלאומית שלנו, זכייתו גם תיתן דוגמה לצעירים ודחיפה להישגיות ישראלית ברמה האולימפית בפרט ולתרבות הספורט בכחול לבן בכלל, מכך עולה שקיימת חשיבות רבה להצלחתו מכיוונים רבים וכל מה שרק נשאר לאחל לקיבוצניק האמריקאי – שיחזור מריו, אלוף אולימפי.
