הגלדיאטור האחרון של רומא

נולד לתוך הכדורגל, מגיל אפס שחקן של קבוצה אחת, מעמד של אל בקרב האוהדים, אחד השחקנים המוערכים ביותר באיטליה.

רובכם יגידו: "אה! זה פרנצ'סקו טוטי! אולי האיש הכי מפורסם ברומא אחרי יוליוס קיסר!"

אז קרוב, אבל הכוונה היא לדניאלה דה רוסי, עוד אחד מהסמלים הבודדים שנשארו בעידן המודרני וגם הוא, כמו טוטי, אחד מאגדות רומא.

דניאלה דה רוסי נולד ב24.7.1983, ברומא.

בשנת 2000 החל לשחק בקבוצת הנוער של רומא (שאביו, אלברטו, חלק מצוות האימון ובעבר שחקן בעצמו) ושנה לאחר מכן כבר ערך הופעת בכורה בקבוצה הבוגרת, דווקא במשחק ליגת האלופות נגד אנדרלכט הבלגית. את המשחק הראשון בליגה ערך בסוף עונת 2002/03 ושבוע לאחר מכן כבר חגג שער בכורה.

דה רוסי ידוע ביכולתיו הפיזיות וההגנתיות (כמו לא מעט משחקני הכדורגל באיטליה) וכמובן בבעיטות המדהימות שלו מרחוק (מי שבטוח לא ישכח אותן, הוא סבסטיאן פריי, בעבר שוער פיורנטינה, שספג ממנו שער מ40 מטרים!) אבל לא אלה הדברים שהפכו אותו ליקיר האוהדים באולימפיקו.

לא פעם ולא פעמיים דובר על המזג החם של דה רוסי, על האם היכולות שלו באמת מצדיקות את הקרדיט הגדול שלו הוא זוכה בהרכב הקבוצה, לפעמים עולים קולות שקוראים גם לחילופי דורות (למרות שבאיטליה ידועים באהבתם לשחקנים המבוגרים והמנוסים) ונתינת יותר הזדמנויות לצעירים, אך כולם, פה אחד יגידו לכם – שדה רוסי יש רק אחד.

השחקן שגם כאשר הוא ידמם הוא ימשיך להילחם, גם כאשר יורחק הוא לא יוותר, גם כאשר הוא ייפצע ויאלץ להיות ביציע הוא יעודד כמו אחרוני האוהדים באולימפיקו, האיש שיודע שבשביל אוהדיו המשחק הוא יותר מעוד הצגה, משפיע על רומא בכל אופן אפשרי.

כשדה רוסי משחק, מעמדתו כקשר אחורי הוא מקרין שקט גם על שחקני ההגנה שיודעים שיש להם מי שיעצור התקפות עוד לפני שהן הופכות לכאלה וגם על שחקני הקישור ההתקפי והיצירתי יותר, שיודעים שיש מי שיחלץ כדור, ייתן את הפס החכם לאיזור הנכון, או אפילו ייקח בעצמו את הבעיטה כשיש לא את האפשרות.

רומא בשנתיים האחרונות ניסתה להתחיל להתרגל לעובדה שטוטי ודה רוסי בקרוב לא יהיו על המגרש.

אם זה מתבטא בספסולו של טוטי, או הפציעות של דה רוסי שגוברות עם השנים וניסיונות שונים ומשונים עם שחקנים חדשים שדי מהר עזבו את הקבוצה, כל פעם מחדש טוטי עלה מהספסל להציל את הקבוצה, כל פעם דה רוסי חזר לסגל וניהל מחדש את מרכז המגרש. נכון, בסופו של דבר הקיסר והגלדיאטור של רומא כבר לא יוכלו להמשיך לסחוב את כל הקבוצה על הגב שלהם, אך כל פעם מחדש הם מזכירים לנו כמה הם, הילדים שנולדו ברומא, השחקנים שנולדו לתוך המשחק, לתוך הסמל, לתוך המדים של הקבוצה מהבירה, כמה הם חשובים לקבוצה גם אם זה מתבטא בעידוד מהיציע בזמן פציעה או דרבון השחקנים מהספסל.

כל פעם מחדש הם אלו המוכיחים לנו כמה בימינו כבר אין חשיבות לסמל, לאהבה של הקבוצה, כמה הכל מתגמד לצד הכסף.

אין ספק שימיו של דניאלה דה רוסי ברומא מתקרבים לסופם, אך תהיו בטוחים שגם כאשר באולימפיקו ירוצו להם גלדיאטורים חדשים על הדשא, שמו של דניאלה דה רוסי ירחף מעל, ישמור, ינווט, יכוון ומי יודע אולי גם יצמיחו להם יורשים חדשים לקיסר ולגלדיאטור האחרונים של רומא.