זהו? נגמר?

סדרת הגמר לא הביאה "הוכחות" שסטף קרי הוא שחקן של פלייאוף, והמספרים שלו לא היו דומים לאלו בסדרות קודמות. אבל היום הוא הוכיח אחרת. 38 נקודות, 7 מ-13 מהשלוש, 9-10 מהעונשין, 5 ריבאונדים ו-6 אסיסטים. ונתן מנהיגות ומשחק קבוצתי שהזכיר את גולדן סטייט של העונה הסדירה. באותו צד, בעמדה טיפה שונה, חיכה לזה גם חברו הטוב של סטף קרי, קליי תומפסון, שסיים את המשחק עם 25 נקודות, 4-9 לשלוש, ו-4 ריבאונדים. ולצידם הייתה הבעיה האמיתית של קליבלנד. הצוות המסייע של גולדן סטייט שהיא כל הקבוצה. מדריימונד גרין ועד ג'ורג' מייקל מקאדו שנכנס לראשונה וקיבל דקות מפתיעות בגמר.

גולדן סטייט שיחקה הגנה. וזה מה שסטיב קר רוצה, לחנוק את היריבה. והמון רוטציה ותנועה.
לעומתו בצד השני העיניינים קצת איבדו שליטה. לברון ג'יימס קלע 25 נקודות וכמעט נגע בטריפל דאבל עם 13 ריבאונדים ו-9 אסיסטים. אבל הבעיה העיקרית שלו שהוא לא נח. לברון שיחק 45 דקות וחצי במשחק 4. והוא הגיע לרבע הרביעי עייף. למזלו הוא קיבל חצי נחמה מקיירי אירווינג, שקלע 34 נקודות ב-50% מהשדה.

הצלע השלילשית בטריו של קליבלנד, קווין לאב, שחזר מפציעה בראש והיה לו זעזוע מוח, עלה מהספסל בפעם הראשונה מאז 2010, וקלע 11 נקודות ב-25 דקות. שאר הקבוצה , בראשותם ג'יי אר סמית (10 נקודות 3-10 מהשדה , 2-8 לשלוש) לא פגעו בכלל. ג'פרסון לא תרם. טריסטן תומפסון שהיה מצוין במשחק 3 כנראה נשאר במשחק 3.
וטיירון לו אובד עצות.

אם קליבלנד לא תשנה משו בסגנון המשחק ההגנתי שלה, ותנסה לתסכל את גולדן סטייט כמו שעשו במשחק 3, אז כנראה במשחק הבא, משחק מספר 5, שיתקיים בגולדן סטייט אל מול 0 מקום ואולם מלא של כמעט 20 אלף צהובים צועקים ומרעישים. יהיה המשחק האחרון של העונה ובו גולדן סטייט תניף את גביע ה"לארי או'בראיין" ועוד טבעת לאצבעות השחקנים. גולדן סטייט תנסה לעשות זאת בכל מחיר ולא לתת ללברון לנסות לחזור לסדרה.
בינתיים אנו נהנה מכדורסל משובח, וכדורסל אמריקאי וטוב.