היום בערב בשעה 21:00 ייערך גמר גביע המדינה בכדורגל. מהצד האחד עומדת מכבי חיפה, שמחכה לתואר הנכסף כבר 18 שנים. מהצד השני ניצבת שיאנית הזכיות והזוכה הגאה הרוצה לשמור על התואר היחיד שנשאר לה לזכות בו. אחרי תצוגת הנפל של הירוקים שחסרו מספר שחקני מפתח במשחק שהיה במחזור הסיום, יודעים גם בחיפה – פסיכולוגיה, שמיגולוגיה, הם יצטרכו לשים את העבר מאחור ולבוא עם ראש נקי כדי לתת את הלב, הנשמה ובעיקר את הרגליים מול קבוצה שיש לה מה להוכיח רק לעצמה ולקהל שלה.
אם רצינו סיפור רומנטי וקצת צהוב? קיבלנו. הקפטן הנצחי של הירוקים, הסניור בניון, יודיע במהלך השבוע על עתידו. הספקולציות הריאליות אומרות שזה יהיה באחת הקבוצות שתעלינה לשחק הערב ראש בראש. אם הכל יקרה כפי שאמור לקרות, יישאר יוסי בחיפה. שם הוא סמל, קפטן ושחקן מוערך. שם הוא ימשיך לקבל את חולצת ההרכב במספיק משחקים כדי להרגיש את הדשא מקרוב. שם הוא אמור לסיים את הקריירה. אם יעשה את המישגה של לעבור למכבי ת"א, הקבוצה עתירת הממון והסטארים, הוא יתייבש על הספסל. וזה קצת מצחיק שמכבי חושבת בצורה הזאת, כי רק לפני חמישה חודשים היה לה שחקן ספסל שהוא שחקן הרכב כיום במכבי חיפה. מדובר כמובן בגילי ורמוט. אם עכשיו יעשה בניון את הדרך ההפוכה יהיה לו אולי תואר אליפות בשנה הבאה, אבל הוא קרוב לוודאי יצטער על כך במהרה. מכבי תל אביב לא באמת זקוקה ליוסי בניון בסגל העמוק שלה. מכבי חיפה כן. שם יש לו משמעות הרבה יותר גדולה מאשר שחקן כדורגל.
מכבי תל אביב רוצה לשקם את העונה שלה. היא צריכה את הגביע לא בשביל אירופה, שם הבטיחה את מקומה במוקדמות הליגה האירופית. אלא בהקשר של הרדמה אזורית בביצה המקומית, אחרי שאיבדה כבר את תואר האליפות לבירת הנגב. תואר ימתיק מעט את הגלולה ויהפוך עונה לא מוצלחת לנסבלת מעט יותר. במועדון ישדרו אופטימיות מה שלא יהיה, כי את ליגת האלופות איבדו במכבי יחד עם האליפות. אבל מי יודע, אולי דווקא קמפיין מוצלח של האדומים באלופות יביא שוב למצב בו שתי קבוצות תשחקנה במוקדמות ליגת האלופות. בינתיים באר שבע כמובן איננה מדורגת, מה שמכבי הייתה כן יכולה להגיד על עצמה. לכן האלופה הצעירה והרוטטת תקבל ככל הנראה הגרלה קשה מזו שהייתה מקבלת ת"א. אבל זהו המצב, וכישראלים גאים נתמודד איתו. בכל מקרה, מקומן האמיתי של קבוצות כחול-לבן בטווח הקרוב הוא בליגה האירופית. שם יש לנו הרבה יותר מה למכור. מכובד מאוד גם לפגוש את סביליה וליברפול, תאמינו לי. אם תל אביב תעשה את שלה בגמר הגביע תהיה זו עונה כמעט מוצלחת. כי גם ברצלונה ויובנטוס יודעות שאי אפשר לזכות באליפות כל שנה. למרות שבמקרה שלהן זה כבר מתחיל להיראות ככה..
מכבי חיפה צריכה לחשוב לעצמה מה עדיף לה. ברור שתואר תמיד חשוב, אבל השאלה הנשאלת היא אם תהיה זו הקבוצה מהכרמל שתזכה בתואר – האם זה יעשה לה טוב? כי הרי מדובר בעונה כושלת ביותר, וזכייה עשויה לעמעם את הכשלון הצורם של הירוקים בליגה. מצד שני, אולי ההגעה למוקדמות מפעל אירופי תביא נחת ואופציות רכישה והשתדרגות למועדון שזקוק לאוויר פסגות חדש בהר הירוק כל ימות השנה. אם יטפסו שוב למעלה, יהיה אפשר להגיד בריש גלי שיש לנו שלוש קבוצות ענק בכדורגל הישראלי. עד אז, תישארנה סדנת הצבעים של הענף להסתדר רק עם אדום וצהוב.
עוד סוגיה היא העניין הספורטיבי של משחק הליגה ביניהן במחזור האחרון. אז שימו לב, כי אגיד את זה פעם אחת ברור: בכל קבוצה, כולל ריאל מדריד, ברצלונה, באיירן וכל שם גדול אחר מוציאים השחקנים כרטיסים צהובים מכוונים. הסיבה ברורה: ראה מקרה סקולס ונדבד. שניהם היו סוג של אצילי נפש ולוחמי חופש ולא חיפשו צהוב מכוון.
Photo: Offside / MarcaMedia.
ומה קרה בסוף? שניהם פספסו את גמר ליגת האלופות. בינינו – מי רוצה לפספס שחקנים כאלה בגמרים? אז די להתייפייפות הזאת לגבי מי שמקבל כרטיס צהוב מכוון. נכון שחמישה או שישה זה מוגזם, אבל אפשר להבין את חיפה. יש לה גמר על הראש, ועובדה שבית"ר ניצחה ואין מקום שלישי גם אם יתהפך העולם. במלים אחרות, חיפה לא הייתה תלויה בעצמה בליגה, אבל בגביע היא כן. בדיוק כמו שה-6-0 לא עזר במאום למכבי ת"א בשאיפות האליפות שלה. אז זה בסדר, אין כאן שום חוסר ספורטיביות, יש פה דבר לגיטימי שנלקח צעד אחד רחוק מידי. ואם כבר לבוא באצבע מאשימה, אז יש לכוון אותה לאנשי הכדורגל בדרגים הגבוהים, אלה שמזיזים את הפיונים וקובעים מה נעשה בשטח. יש לשאול אותם מאיפה מגיע העניין של השילוב בין כרטסת הליגה לכרטיסי הגביע. מבצע 1+1? אז תעשו פג תוקף על המבצע ושלום חבר.
מי מהן שתזכה בגביע, יהיה בזה חצי נחמה על עונה לא מוצלחת. האירוע צפוי להיות גדול, ולא נראה שיהיה שוב 6-2 בגמר. בכל מקרה, אל תופתעו אם תראו את בניון מניף עוד תואר לשמיים בסיום הערב הנפלא והמרגש. כמה כיף שהאלופה בצד אחד, ותהיה גם קבוצה נוספת שתוכל להביא שמחה ואושר נוספים למדינה שלנו. ומי ייתן והכדורגל הישראלי לא יתעסק יותר בשאלות של זרים – יבואו או לא, קהל – ירביץ או לא או סמלים – יישארו או לא. אלא בכדורגל. כי ביום שבו נילחם כמו גברים והראש שלנו יהיה נטו במגרש – זה גם היום שבו הנבחרת שלנו תגיע ליורו ו/או/אם ירצה השם למונדיאל.
