חואן קרלוס השני – מלך ספרד

על הפרישה הצפויה של ואלרון, מגדולי הקשרים הספרדים ושחקני לה קורוניה בכל הזמנים

חואן קרלוס ואלרון זה שם שכל אוהד כדורגל מהעשור הקודם מכיר. תשוקה, מהירות, עצמה, בישולים ושערים. ניצחונות על קבוצות יותר גדולות ,יחד עם רשימת שחקנים מפוארת בקבוצה בה כל אחד מהם מגיע לשיאו בדיוק ברגע הנכון. קוראים לה לה קורוניה. כיום זאת קבוצה מהדרג הנמוך בספרד, אבל כשואלרון שיחק בה, בעיקר בשנים הראשונות, היה זה מועדון צמרת בספרד ובליגת האלופות .

בגליסיה ואלרון זה שם נרדף להצלחה ולהישגיות .יחד איתו הגיעה הקבוצה למקומות הכי גבוהים במחצית הראשונה של העשור הקודם, במה שהיה השיא של המועדון בתקופה בת שני עשורים. כשחשבו על השם המפחיד של לה קורוניה, קבוצה שהייתה מסוגלת לנצח כל קבוצה בכל מגרש, חשבו על השמות האלה: דייגו טריסטאן, דג'למיניה הברזילאי, רוי מקאי, פנדיאני וכמובן חואן קרלוס ואלרון. הקשר הוא אחד הסמלים הגדולים בתולדות ה"בראנקיאסויס" (הכחולים-לבנים). הוא נמנה בין 15 הכובשים הגדולים של דפור, וממוקם במקום ה-6 במניין ההופעות בהיסטוריה של המועדון .

הקשר הספרדי הוותיק בן ה-40 נולד ב-17 ליוני 1975, באי גראן קנריה. בגיל 15 הצטרף לקבוצת הנוער של לאס פלמאס מהמועדון ארגינגין המייצג את עיר הולדתו. אחרי 7 שערים ב-25 הופעות עלה לשחק בבוגרים בעונת 6\95 ועלה עם הקנריות לליגה השנייה. בגביע המלך הגיעה לאס פלמאס לחצי הגמר בפעם השלישית והאחרונה, רגע לפני שואלרון עבר לתחנה הבאה בקריירה. בסיום שתי עונות עבר לשכנה מאיורקה ועשה את הבכורה בליגה הספרדית הראשונה ב-31 לאוגוסט 1997 כמחליף מול ולנסיה .

במאיורקה הפך ואלרון לשחקן מפתח בהגעה של הקבוצה לגמר הגביע, בפעם השנייה בתולדותיה. הוא שיחק במדיה 47 פעמים וכבש 4 שערים, כדי לעזור לקבוצה שלו לסיים במקום ה-5 והמכובד ולהעפיל לטורניר גביע אירופה למחזיקות(אליו הגיעה עד הגמר בעונה הבאה). אתלטיקו מדריד, שהייתה הדאבליסטית של 6\1995 רכשה את ואלרון בתחילת עונת 9\1998. הוא שיחק בה שנתיים והפך לשחקן מוביל. אבל כשהמועדון ירד לליגה השנייה בשנת 2000 החליט ואלרון לעבור לשחק במדי לה קורוניה, המועדון איתו הוא הכי מזוהה .

בלה קורוניה עשה ואלרון את מרבית הקריירה, ושיחק בה 13 מתוך 22 שנותיו כשחקן כדורגל מקצועני. רבים טועים בכך, אך ואלרון לא היה שותף לזכייה ההיסטורית באליפות היחידה של לה קורוניה בשנת 2000, שכן הגיע ללה קורוניה רק בעונה שלאחר מכן. בשיתוף הפעולה עם סוללת הכוכבים והמאמן חאבייר אירורטה, הגיע ואלרון 5 פעמים ברציפות לליגת האלופות עם לה קורוניה. בשתי עונותיו הראשונות במועדון סיימה דפור במקום השני בספרד ,כשהיא מהווה יריב עיקש לכל קבוצת צמרת בלה ליגה. ריאל מדריד הפסידה 3-0 בריאזור, וברצלונה ספגה שלישייה בקאמפ נואו בהפסד 3-2 לבראנקיסואיס. שתיהן סיימו אחרי דפור, ריאל ב-2001 וברצלונה בשתי העונות הללו. השיא הגיע עם ההגעה הרצופה לרבעי הגמר באלופות ולגמר הגביע הספרדי בברנבאו, במה שהיה אמור להיות חגיגות המאה של המועדון בדיוק ביום ציון 100 שנים להיווסדו .דפור הרסה לבלאנקוס את החגיגות וניצחה 2-1 בסיום 90 דקות כדי להניף גביע שני ואחרון בהיסטוריה .

באירופה הגיעו הגליסיאנים לשיאים נוספים. לה קורוניה של ואלרון סיפקה ניצחונות חוץ יוקרתיים על מנצ'סטר יונייטד באולד טראפורד, ארסנל בהייבורי, באיירן מינכן באליאנץ ארנה ,מילאן בסן סירו ,ויובנטוס בדלה אלפי. בריאזור הביתי ניצחה את לידס, ארסנל, יובנטוס, ליון ובאיירן. השיא הגיע בגומלין רבע הגמר ב-2004, מול מילאן. אחרי שדפור הפסידה 4-1, ההתמודדות נראתה גמורה. אבל במשחק היסטורי אדיר בריאזור, חזרה דפור לניצחון 4-0 והגיעה לחצי גמר האלופות. את השער השני בדקה ה-35 כבש ואלרון .

אחרי עונות הזוהר הגיעו שנים קשות בקריירה של הקשר. הוא כיכב במשך 7 שנים בנבחרת הספרדית והשתתף ב-3 טורנירים (46 הופעות) ,אך בינואר 2006 ספג פציעה בברך שהוציאה אותו לשנתיים מהמגרשים. יחד איתו, החלה הירידה גם בכושר של הקבוצה, והוא חזר לספסל באופן קבוע רק בינואר 2008. הוא ירד עם דפור לליגה השנייה, אך עזר למועדון לשוב לליגה הראשונה בסיום 12\2011. אחרי 13 שנים החליט ואלרון בן ה-37 לחזור הביתה ללאס פלמאס כדי לסיים שם קריירה עניפה ומפוארת .

אחרי 16 שנות היעדרות "הילד" הוותיק חזר הביתה. ואלרון חתם ב-2013 בקבוצת נעוריו על חוזה של שנה. בסגונדה שוב התעוררה "הצוללת" הצהובה וחיים חדשים הופרו במועדון . ואלרון האריך חוזה לעונה נוספת ועזר לפאלמס לעלות חזרה לליגה הראשונה .בתחילת העונה הנוכחית נתבקש ואלרון לחתום על חוזה לעונה נוספת. הוא סייע למועדון לשמור על מקום בליגה הראשונה, הפעם כשחקן ספסל. כרגע היא במקום העשירי, מחזור אחד לסיום וביתרון קל על ולנסיה שבמקום ה-11. במרץ 2016 עשה ואלרון עוד צעד משמעותי בקריירה האינסופית, כשעלה להופעה 400 בלה ליגה. בשבוע שעבר הודיע הסמל הגדול על פרישה ממשחק פעיל, רק חודש לפני שהוא חוגג יום הולדת 41 .

אז איך נזכור את ואלרון? באיזו תכונה בולטת אפשר להנציח את הקשר הספרדי המחונן, בעל היכולת הטכנית האדירה והכישרון המצוין לבישול וכיבוש שערים ?במילה אחת – נאמנות. לחזור למועדון נעוריך בגיל 37 ולשחק עד כמעט 41 כדי לעזור לו לחזור לליגה הראשונה אחרי 13 שנות דשדוש בליגות הנמוכות. לרדת ליגה עם לה קורוניה ולעזור לה לחזור שוב לליגה הראשונה. זוהי נאמנות אמיתית, נאמנות לבית. בעידן שבו סופרים כל סטטיסטיקה קיימת, הכול נמדד בכמות. אבל יש ערכים שלא נמדדים במספרים – הקרבה, לחימה, השפעה. את כל אלה היה לואלרון בשפע. בכל קבוצה בה שיחק ובכל משחק בו השתתף. אלה הם הערכים של פעם, והסיבה האמיתית שאנחנו אוהבים את המשחק הזה. וגם את ואלרון, חואן קרלוס השני – מלך ספרד.

פרטי טריוויה נוספים :
-במשך 3 עונות שיתף ואלרון פעולה עם דודו אוואט במדי לה קורוניה, בין 2006 ו-2009 .
-בכל הקריירה שיחק ואלרון ב-763 משחקים, בהם כבש 61 שערים .
-ואלרון הוא השחקן ה-5 הכי מבוגר בתולדות הלה ליגה.
תאריו בקבוצות השונות :

• גביע המלך
• 2 סופר-קופה
  * גביע האינטרטוטו
  * אליפות הליגה השנייה
  * אליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21
  * השחקן ההוגן של הליגה בעונת 2008-9 וב-2015

.

ואלרון כתב באתר לאס פלמאס מסר מיוחד לאוהדים :
"החלטתי לפרוש מכדורגל מקצועני בסיום העונה. זהו כבוד גדול לעשות זאת במועדון נעוריי. אני מודה לכל המועדונים בהם שיחקתי ולנשיא לאס פלמאס שעזר לזה להיות כל כך מתוק. אני מאושר עם כל מה שחוויתי כשחקן. אני רוצה להודות למשפחה שלי על כל האהבה והתמיכה לאורך השנים. שלושת השנים האחרונות היו הטובות ביותר בקריירה שלי. היה זה סיפור אגדה ולא יכולתי לבקש טוב מזה. אני מודה לכל האוהדים על כל האהבה ."

משחקו האחרון של ואלרון יהיה ביום ראשון ב-13:00 ,מול מלאגה .