סיפורו של רוכב האופניים ג'ינו ברטאלי שסיכן את חייו במהלך מלחמת העולם השנייה כדי להציל יהודים מהמשטר הנאצי ופאשיסטי באיטליה
ג'ינו ברטאלי נולד ב-18.7.1914 בפונטה אה אמה, פירנצה, איטליה. כבר מגיל צעיר הוא זכה לכינוי "הצדקן" בגלל אופיו הפציפיסטי ורצונו לעזור לכולם. ברטאלי זוהה מיד כפוטנציאל ענק בתחום מרוצי האופניים ובגיל 22 זכה בג'ירו ד'איטליה הראשון שלו. שנה לאחר מכן הוא זכה שוב ושנה אחרי זה הוא עשה זאת על הבמה הגדולה מכולן, הטור דה פראנס. ברטאלי הוסיף לעצמו זכיות ב1946 (ג'ירו) ו1948 (טור דה פראנס) כדי להוכיח עוד יותר איזה ספורטאי גדול הוא היה אבל הוא לנצח ייזכר בזכות הדברים שהוא עשה מחוץ לספורט.
ברטאלי היה ילד עדין ושוחר שלום כבר מגיל קטן, למרות מראו ה"גס" ועצם העובדה שגדל בכפר עני ליד פירנצה. עם הזמן האופי הזה הלך איתו גם למקומות מסוכנים כאשר בשנים שחלפו מפלגתו של בניטו מוסוליני עלתה לשלטון באיטליה והרודן האיטלקי העריץ את הרוכב המחונן. למרות ההערצה, היה על ברטאלי לחץ כבד מאוד לזכות בטור דה פראנס כדי להראות לעולם את עליונותה של איטליה הנאצית. במקרה של כישלון, יש אומרים, עתידו של ברטאלי לא היה ורוד כל כך. אבל הורכב האגדי התנער מהלחצים וזכה ב"טור". הוא מיידית הוזמן לרומא כדי לחגוג את זכייתו יחד עם מוסוליני עצמו אבל סירב בנימוס כי "לא חשב שדרכיו של מוסוליני הגונות וישרות". אמירה שכזו והכרזה פומבית של חוסר תמיכה בשליט המדינה היו מעשה מאוד מסוכן גם עבור הרוכב הפופולרי שלא היה ברור אם יזכה לחסד כלשהו מהשליט האכזר. מעמדו של ברטאלי למרבה ההפתעה לא נפגע בעיניו של מוסוליני שפשוט לא יכל להסביר את החיבה שלו לרוכב הנפלא. העובדה הזאת הצילה לא רק את ברטאלי עצמו ממוות ודאי אלא גם סייעה לו לרקום תכנית שתסייע למי שכן היה בסכנה, והיו הרבה כאלה.
לברטאלי עצמו לו הייתה שום זיקה לדת היהודית, הוא היה נוצרי אדוק ובאחד הימים שהוא ביקר בכנסייה, כבר בתקופה שהשלטון הנאצי היה במלוא כוחו באיטליה, הוא קיבל פנייה מהארכבישוף אליה דלה קוסטה להצטרף לארגון מחתרתי שסייע בהברחת יהודים למקום מבטחים. ברטאלי לא היסס פעמיים ומיד נענה למשימה תוך כדי ידיעה ברורה שמהרגע הזה גם חייו בסכנה בגין סיוע למחתרת.
תפקידו של ברטאלי במחתרת היה להעביר מסמכים מזוייפים של משפחות נוצריות למשפחות יהודיות כדי שיוכלו תחת זהות בדוייה לברוח משטח איטליה הנאצית. הוא היה יוצא כל בוקר מפירנצה ועובר בדרך בלוקה, גנואה, אסיסי, ורומא. סך הכל הוא היה גומע כל יום כ-650 ק"מ (325 הלוך-325 חזור) כדי לעמוד במשימה שהציב לעצמו. את המסמכים הוא היה מחביא בכידון אופניו ואם היה נעצר, היה מזדהה כעצמו ואומר שהוא נמצא במחנה אימונים אישי ולכן חייב לרכב כל כך הרבה. כדי למנוע את חשיפת המסמכים הוא היה אומר לשוטרים שהיו עוצרים אותו לא לגעת במסגרת של האופניים ובכידון (שם היו מוחבאים המסמכים) כי זה היה עלול לפגוע באיזון שלהם והשוטרים, בגלל מעמדו של ברטאלי כספורטאי לאומי גדול, האמינו לו.
ברטאלי עצמו לא אהב לדבר על העובדה כי הציל מאות אלפי יהודים באיטליה ממוות ודאי. "אינני רוצה להיזכר כגיבור מלחמה, אני רוצה שיזכרו את ההישגים הספורטיביים שלי, הגיבורים האמיתיים הם אלו שסבלו והצליחו להיחלץ כדי לחיות".
MARIO FIORE / ANSA
ברטאלי נפטר בשנת 2000 מבלי שזכרו יונצח כאחד שסייע ליהודים בתקופה הקשה הזו. בנו אנדראה, לעומת זאת, עשה הכל כדי להנציח את זכרו של אביו בתור אחד שמסר את נפשו להצלת אחרים ובשנת 2013, 13 שנה לאחר מותו, ברטאלי זכה למעמד של חסיד אומות עולם במוזיאון "יד ושם" בירושלים. אנדרה הנרגש טס לארץ ישראל כדי לקבל בשם אביו את התואר שכל כך הגיע לאדם הגדול הזה. "היה חשוב לי להיות כאן ולדעת שזכרו של אבי מונצח כראוי" אמר אנדרה הנרגש בטקס, "בתור אדם שדווש כ700 אלף קילומטר כדי להציל אחרים רציתי שזה יונצח. שילדיי ונכדיי יוכלו להגיע לירושלים ולדעת שסבא-רב שלהם היה גיבור ושזוכרים לו את זה ומעריכים אותו". אחד האנשים אותם ברטאלי הציל, ג'יורג'יו גולדברג גם נכח בטקס. הוא היה חבר ילדות של ברטאלי והיה בין הראשונים שברטאלי החביא בביתו במרתף סודי.
ג'ינו ברטאלי נפטר בשנת 2000 בגיל 85 כתוצאה מהתקף לב. אותו לב גדול שהציל כל כך הרבה חפים מפשע בתקופה הכי קשה שחווה העם היהודי-לנו לא נותר אלה להסיר בפניו ובפני עוד רבים אחרים שסייעו את הכובע. יהי זכרו ברוך!
סיפורו של ג'ינו ברטאלי מונצח בספר "הדרך אל הגבורה"
חורן, כל הכבוד על הכתבה. טעות שחוזרת על עצמה: איטליה הנאצית… לא הנאצית אלא הפאשיסטית שלחמה לצד גרמניה הנאצית.