בזמן שכולם מחכים להכרעה הצפויה באנגלייה, שהולכת ומתקרבת מידי שבוע, ובזמן שרואים כיצד בגרמניה הולך לקרות שוב הידוע מראש; בזמן שבספרד מתענגים על כל מחזור עם ליגה שנפתחה לגמרי וכשבביצה המקומית ממשיכות עדיין שתי המובילות בקרב שעומד להגיע לשיא רק בעוד ארבעה שבועות, לפחות שבוע אחד אחרי כל הליגות הבכירות ביבשת (כי היי, לנו אין יורו על הראש אחרי סיום העונה..), יש ליגה שנייה שבה יש הכרעה מבין חמש הליגות הגדולות. יובנטוס הוכתרה למלכת איטליה, הגברת הזקנה הופכת שוב למלכת יופי.
העונה מדובר בהשוואת השיא של יובה משנות ה-30, אז הגברת שהייתה צעירה עשתה גם כן 5 זכיות רצופות בסקודטו. אלא שהאליפות החמישית הנוכחית היא גדולה ומיוחדת במינה, וזאת מכמה סיבות. קודם כל, בניגוד לחלק מהשנים הקודמות, השנה הייתה לזברות תחרות אמיתית מבית. בזמן שהגברת הזקנה דשדשה עם שתי נצחונות בעשרת המשחקים הראשונים שלה, עלו רומא ונאפולי על הנתיב שהיה אמור להוביל להצלחה אחרי שלא הצליחו להתרומם כמו שצריך בעונות שקדמו לכך.
בזמן שמילאן חרבה, משני צידי המתרס, רכבו רומא ונאפולי על הגל וציפו להמשך מתוק קרם בוואריה בואכה טורינו. אבל אין מה לעשות. רומא כדרכה בעטה בדלי. כל כך הרבתה לבעוט עד שהמנחה הכושל של הסוס העיוור נאלץ לעזוב ולפנות את מקומו. רודי גארסיה, שהוביל את רומא במשך שתי העונות הקודמות בהצלחה מרובה פוטר מתפקידו באמצע ינואר אחרי שהג'יאלורוסי הצליחו לנצח רק משחק אחד מתוך עשרה בכל המסגרות. אחרי שעפו בבושת פנים מליגת האלופות ומהגביע האיטלקי, הגיע ספאלטי כממלא מקום כדי לסיים את העונה עם הישג טוב יותר בליגה. השועל האיטלקי הותיק חזר לקדנציה שנייה במועדון, רק כדי להפסיד שוב ליובה, מה שלמעשה הוציא את המתחרה הראשונה מהמירוץ.
לעומת רומא שלה היו שאיפות לאליפות עוד בטרם העונה הנוכחית, נבנתה נאפולי לאורך שלוש השנים האחרונות עבור שתי מטרות עיקריות – לשחק בליגת האלופות ולסיים בכל שנה במקומות המובילים למוקדמות ליגת האלופות, ואם אפשר אז ישירות לשלב הבתים. העונה כשראו האריות של נאפולי את הזברה הפצועה, עשו כמו כל אריה שמריח דם וזינקו על הטרף המתייסר. אבל לא כל סרט טבע מסתיים בציד מוצלח, והעונה התהפכה לנאפולי ממש ברגעי ההכרעה, כשבמשחק החוץ מול אודינזה תקף פרץ של זעם שכילה את היגוואין חלוץ נאפולי. הוא השתלח בשופט, דחף שחקנים ולא נרגע עד שמרר את אבדן האליפות בבכי תמרורים וזכה להרחקה מאותו משחק ומארבעה נוספים. עם כל האהבה לקבוצות הרומנטיות, נאפולי עם יוצאי ריאל ורומא עם טוטי הקשיש, מסתבר שאיטליה היא עדיין מדינה של קבוצה אחת. ולכן במקרה הזה – האהבה לא מנצחת.
אז אחרי ההפסד של נאפולי ללא אחרת מאשר רומא ביום ראשון האחרון, הצליחו הביאנקונרי לשחזר את מה שקרה כשצ'רלי צפ'לין עדיין כיכב בסרטיו האילמים נטולי הצבע וזכו כאמור בסקודטו חמישי רצוף. יובה זוכרת ימים של שליטה בכדורגל של ארץ המגף אך כבר שכחה את נפלאות העבר האלה, ממש כמו הגברת הזקנה שהיא. אבל יש דבר נוסף שמדהים באליפות המיוחדת הזו.
כשאתה זברה, הדבר הראשון שמלמדים אותך הוא שנמר לא יחליף חברבורותיו. מסתבר שזברה תחליף את הפיג'מה בג'אקט אם תתבקש, וכמו דוגמנית צמרת היא תצליח לשחק אותה בכל לבוש. כי העונה עזבו את יובה כמה עמודי תווך חשובים עליהם נשענה בשנים האחרונות. כל אחד מהם מכיל הירוגליף סודי שבלעדיו אין מתכון להצלחה. או שמא חשבו כך רק הפרשנים? בין העוזבים: פרננדו יורנטה, קרלוס טבס, ארתורו וידאל וכמובן האקס פקטור – אנדראה פירלו הותיק והטוב. תסריט מילאן שחוזר על עצמו? מסתבר בדיעבד, שזו דווקא החלפת משמרות מעניינת וטובה שהוכיחה את עצמה על חשבון שכר לימוד של עשרת המחזורים הראשונים, שלא ממש הצליחו להשפיע על התוצאה הסופית.
כי מי שבאו לגברת הזקנה הם דיאבלה, חדירה, מנדז'וקיץ' וקוודרדו, שפשוט עשו את ההבדל וגרמו לזוכה שנייה מבין חמש הליגות הגדולות, אחרי שפ.ס.ז' עשתה זאת בצרפת עוד בתחילת חודש מרץ. מדהים, יפה, מיוחד וכולי – כל מה שתרצו להגיד על ריצה של 25 נצחונות ב-27 מחזורים יהיה נכון וטוב. האם נאפולי או רומא יאששו את הדברים? כנראה שלא. כי בארץ המגף בינתיים יש רק קבוצה אחת שיודעת לכוון כמו שצריך את השפיץ של הנעל. קוראים לה: נעורים. או בשמה הלטיני – יובנטוס.
