על שוערה האגדי של נבחרת בריה"מ ומי שנמצא בוודאות בטופ-5 השוערים הטובים בהיסטוריה-לב יאשין
הוא הצטיין בכלל כשוער בהוקי קרח, אך רגע לפני אליפות העולם החליט להתמסר לכדורגל. היה אחת מאבני הדרך המשמעותיות בהסטורית השוערים כששינה את התפיסה ב180 מעלות, והיה לשוער היחיד בהיסטוריה שקיבל את 'כדור הזהב'. על גדול שוערי תבל, לב יאשין – העכביש השחור.
לב איבאנוביץ' יאשין נולד במוסקבה למשפחה צנועה שנאלצה לחלוק את ביתה עם משפחה נוספת, בגלל המצב הכלכלי הירוד. עקב מלחמת העולם השניה נאלץ אביו ושאר עובדי המפעל בו עבד, לעבור לעיר אוליינובסק. שם החל מגיל 12 החל גם הילד לב ('ליובה') לעבוד כמסגר במפעל חיל החימוש הסובייטי.
את הקריירה הספורטיבית פצח לב ב1944, עת חזר לאזור מוסקבה, הפעם לטושינו. שם תוך כדי עבודתו במפעל "אוקטובר האדום" מאמן קבוצת הכדורגל של המפעל בחר בו כשוער הקבוצה, כשבחורף שימש כשוער קבוצת ההוקי המקומית.
בשנת 1945 בגיל 18, גויס יאשין לצבא האדום. שיבוץ שירותו הצבאי באזור מוסקבה, הקנה לו את האפשרות להמשיך ולשחק כדורגל, הפעם בנבחרת הכדורגל של מועצת הביטחון הלאומי. הודות לכך שהמשרד לביטחון המדינה פיקח על מועדוני הספורט "דינמו", נכנס יאשין בתום שירותן הצבאי לקבוצת הנוער של דינמו מוסקבה – מועדון אותו לא יעזוב עד ליומו האחרון בקריירה.
בשנים 1951-1953 יאשין הראה את כוחו בקבוצת הוקי הקרח של דינמו, ואף זכה בגביע ברית המועצות, ובמקום השלישי באליפות ברית המועצות תוך שהוא עומד בין הקורות של קבוצתו. אך לפני אליפות העולם בהוקי, למרות שנכלל בסגל הקבוצה, פרש יאשין מהענף והתמקד בכדורגל בלבד. למפרע, קשה היה לתאר את עולם הכדורגל לו החלטה זו לא היתה מתקבלת.
22 עונות בילה יאשין במדים הכחולים של דינמו מוסקבה, 22 עונות בהם הפך לאגדה המקומית בפרט והעולמית בכלל. יאשין היה לאיש המרכזי של הקבוצה ועזר לה לזכות ב- 5 אליפויות וב- 3 גביעים מקומיים. אהבת הקהל אליו היתה כה רבה, שאחרי כל אימון שיירת אוהדים הייתה מלווה אותו אל ביתו וסוחבת עבורו את תיק האימונים הכבד.
מעל ל270 משחקים ללא ספיגה! זהו הנתון המדהים של יאשין ב- 814 משחקיו הרשמיים. ההתבטאות הבאה שלו תסביר איך הגיע למספר מטורף שכזה: "איזה סוג של שוער הוא אחד שאינו מתייסר על שער שספג? הוא חייב להתייסר! ואם הוא רגוע, זה אומר בסופו של דבר – לא משנה מה שהיה לו בעבר, אין לו עתיד". עבור יאשין ספיגת שער היתה בושה, וזה דבר שהוא לא העביר על סדר היום.
על מנת להבין עד כמה גדול היה יאשין, צריך להבין את מה שהביא עימו למשחק. השוער הסובייטי לא היה 'עוד אחד', רחוק מכך; הוא שינה את עמדת השוער מן הקצה אל הקצה. אם כיום שוערים מצטרפים להנעת הכדור, נוגעים לא מעט בכדור עם הרגל, ומשמשים כשחקן נוסף, הרי שבעבר תפקידו של השוער היה בגדול – לתפוס את הכדור עם היד. השינוי האדיר הזה הוא תולדה ישירה של לב יאשין, ונפרט את השינוי הגדול שחולל בשלושת הדרכים הבאות:
- הרחקת הכדור עם הרגל. כן, נשמעת לנו עבודתו הלגיטימית של השוער המודרני, לא כך? אלא שהראשון לחולל את המהפך היה יאשין. עד לאותה העת, כדור שהגיע לרחבה גרר את השוער לפרוס זרועות רחבות ולחבק אותו היטב. יאשין שינה את התפיסה כשהוא דהר אל עבר הכדורים שהעזו להתקרב אל הרחבה והרחיק אותם בעזרת רגלו, דבר שנהפך לאבן היסוד בעבודתו של 'השוער החדש', ואט אט לשיתופו של השוער בהנעת הכדור הקבוצתית.
- יציאה מחוץ לשער. באותו הזמן החלה מהפכה בתפיסת העולם של השוער. אם עד אז עבודתו של השוער הייתה להמתין כל המשחק בין הקורות לבעיטות של היריבה, המגמה חדשה בקרב שוערים, כשבראשם וולטר סאנאיה (מאמנו של יאשין בדינמו) ואפוסטול סוקולוב שוער נבחרת בולגריה, הייתה כי על השוערים לצאת מן השער במהלך המשחק. יאשין לקח זאת צעד אחד קדימה כשהיה תוקף שחקנים שנכנסו עם הכדור לרחבה, הודף כל כדור גובה, ולעיתים קרובות אף יוצא אל מחוץ לרחבה בכדי לסכל ניסיונות לשער. שליטתו של יאשין בכל הרחבה הייתה אבסולוטית. כיום קשה לתאר שוער שיעמוד בשערו מבלי לצאת ממנו.
- פיקוד על חולית ההגנה. כאמור, לאור זאת ששוערים לרוב היו צמודים לשערם, הפיקוד היה מן השוער ואילך, וכל קשר בין האיש והכפפות לניהול המשחק היה מקרי בהחלט. זה היה כה מופרך עד שסרט הקפטן – שניתן למפקד על המגרש, לא היה נהוג להיענד על ידו של שוער. יאשין שינה את התפיסה ב180 מעלות. קריאת המשחק המיוחדת שלו גרמה לכך שהיה גוער בשחקניו היכן לעמוד בכל התקפה מחדש (תלוי במהלך היריב), מסדר את חולית ההגנה לעיתים קרובות, וכל זה בצעקות שנשמעו היטב ברחבי האצטדיון. כשאשתו שאלה לפשר הצעקות, הסביר לה לב בהומור אופייני: "זה הדבר היחיד שעוזר, רק ככה הם מבינים אותי".
יאשין התווה את הדרך לשוער המודרני, והיה לחלוץ אמיתי בתחום. כפי שהעידו שוערים רבים: יאשין פשוט הקדים את זמנו.
150 פנדלים. לא, זה לא מספר בעיטות העונשין שנבעטו לעבר יאשין, טוב, בערך; זהו מספר בעיטות העונשין ש'העכביש השחור' עצר. טום פיני הקיצוני של נבחרת אנגליה נזכר במשחק מול יאשין במונדיאל 1958: "היינו בחיסרון 2-1 וקיבלנו פנדל. בשער עמד לב יאשין, הוא היה שוער נהדר שעצר המון פנדלים. בנוסף הוא היה דמות מפחידה כשהיה לבוש כולו בשחור. ניגשתי לפנדל ובעטתי ברגלי החלשה – הימנית, כי ידעתי שהוא מכיר את בעיטותיי בשמאל. וכבשתי! הערמתי על יאשין!" עד כדי כך ניכרת השמחה על שחקן שהצליח להכניע את יאשין מהנקודה הלבנה. יאשין אמר פעם: "הדבר היחיד שיכול להשתוות לשמחה של לראות את יורי גגארין משייט בחלל היא השמחה של הצלת פנדל."
ההצלחה הגדולה של יאשין הייתה בנבחרת הלאומית. זה החל באולימפיאדת מלבורן ב1956. ברית המועצות בכיכובו של יאשין לקחה את מדלית הזהב, יאשין ספג 2 שערים בלבד בכל הטורניר.
אך לתודעה העולמית הוא פרץ דווקא במונדיאל 1958. השוער הרוסי עלה לכר הדשא לבוש שחורים, וכשזה מגיע עם יציאות חזקות אל הכדורים, שליטה אבסולוטית ברחבה, וצעקות פיקוד אל עבר הגנתו – הרי שיאשין הפך לאייקון של ממש, איימת היריבות. מכאן והילך דבק בו הכינוי 'העכביש השחור'.
יאשין הוביל את נבחרתו אף לזכייה בגביע יוקרתי, יורו 1960. במתכונת ההיא הגיעו לשלב הסופי של הטורניר בצרפת 4 קבוצות. תצוגות הרואיות של יאשין מול צ'כסלובקיה בחצי (לא ספג כלל) ומול יוגוסלביה בגמר (ספג שער אחד בלבד) העניקו לברית המועצות את הגביע האירופי הראשון והיחיד שלה עד עתה, וליאשין את ההכרה הכלל עולמית.
השיא הגיע במונדיאל 1966, כשיאשין מוביל את קבוצתו אל המקום הרביעי בגביע העולם, ומראה לעולם מי השוער הטוב ביותר. שער אחד בלבד ספג העכביש השחור בשלב הבתים של הטורניר, מה שהעלה את קבוצתו לרבע הגמר מול הונגריה. גם שם יאשין בתצוגת שוערות גדולה וספיגה אחת בלבד שלח את ברית המועצות לחצי הגמר לראשונה בתולדותיה. הרצף נקטע כשבחצי הגמר פרנץ בקנבאוור ורגלו השמאלית שלחו כדור אל חיבורי השער והעלו את גרמניה אל הגמר. בקרב על המקום השלישי מול פורטוגל הצליח אוזביו בטורניר הגדול בחייו להכניע את יאשין מהנקודה הלבנה, ובדקה ה89' טורס העניק לפורטוגלים את המקום השלישי. יאשין נשאר עם כל המחמאות לאור הטורניר הענק.
נקודת השיא האישית מבחינתו של יאשין היא מעל לכל ספק קבלת כדור הזהב בשנת 1963. עם 73 נקודות הוביל יאשין את ההצבעה והפך לשוער היחיד (עד לעצם היום הזה) שמקבל את התואר האישי החשוב בעולם הכדורגל, ואם לבחור שוער אחד לאורך ההיסטוריה שהפרס מגיע לו – יאשין הוא הכתובת.
בערוב ימיו, עקב העישון הרב ושתיית האלכוהול, נוצר נמק ברגלו ונאלצו לקטוע אותה. במהלך ביקורו עם נבחרת הגמלאים הסובייטית בישראל עבר בחינם – כאות כבוד, תהליך רפואי של חיבור פרוטזה. על אף כל זאת המשיך יאשין לעשן, וכמו שהסביר פעם את הנוסחה להצלחה: "החוכמה היא לעשן סיגריה כדי להרגיע את העצבים שלך ולאחר מכן לקחת לגימה גדולה של משקה חריף חזק בכדי לחזק את השרירים שלך."
יאשין נחשב בעיני רבים לשוער הגדול בתולדות המשחק, ולאחד ששינה את תפיסת עולמו של השוער ושל המשחק בכללותו. אמנם לב איבאנוביץ' נפטר בהיותו בן 60 בלבד, אך התפקיד אותו שינה וההשפעה שלו על הכדורגל יישארו לנצח. הקורים של העכביש השחור ממשיכים להיטוות.
