לרקוד את ריקוד הניצחון ולשיר הופה הולה. זה כל מה שנשאר לפלגריני, לסקאי בלוז ובעיקר לקווין דה בריינה, גיבור הניצחון שהבקיע שער בכל אחד מהמשחקים נגד פריס. השחקן שהיה פצוע חלק נרחב מהעונה חוזר בדיוק ברגע המתאים כדי להעלות את הסיטי בפעם הראשונה בתולדותיה לחצי הגמר. העונה הכל חדש אצל הסיטי, שלראשונה גם צלחה את השמינית וגם את שלב הבתים.
/ AFP PHOTO / OLI SCARFF
אם קודם היו אלה "ההגרלות" שסיטי קיבלה, הרי שאתמול הייתה זו עליונות מלאה על הקבוצה של לורן בלאן, שלא ברור אם יישאר על הקווים של פריס בעונה הבאה. "אני מאוכזב כמו שהשחקנים שלי מאוכזבים", אמר המאמן הצרפתי. "אני כועס כי באמת חשבתי שננצח בשני המשחקים". נו טוב, זה נאמר בצרפתית, לא באנגלית. אכן, גם זלטן יוצא מאוכזב. האיש שמעולם לא זכה בגביע עם האוזניים הגדולות כבר הצהיר שהוא לא יישאר בעונה הבאה בעיר האורות, והוא רומז שהתחנה הבאה עבורו היא הפרמייר ליג. נקווה שתהיה לו עוד הזדמנות לנסות לקרוא תיגר על התואר, כאחד השחקנים הטובים בעולם – ולא משנה היכן ישחק.
אבל מה אכפת לקבוצה "הפחות טובה", שאתמול הוכיחה שהיא ראויה להיות בחצי הגמר עם ניצחון ענק. היא מנעה את כל ההזדמנויות של היריבה, ואף לא נשברה אחרי החמצת הפנדל של אגוארו. במשחק של אלופה אמיתית נתנו הסיטי את הכל בכל מקום במגרש, ואולי זאת הסיבה שהם עלו בגאון. אם מישהו קודם זלזל באלופת אנגליה 2014, הרי שעכשיו הרוח הגבית נמצאת אצל ה"אנדרדוג" והיא תהווה יריבה חזקה ואיכותית, לא משנה מה תסדר ההגרלה ביום שישי.
אם בלאן מאוכזב כמפסיד, הרי שפלגריני אמור להיות המנצח המאוכזב. הוא עושה היסטוריה עם מועדון בינוני שעולה לגדולה בזכות הכסף הגדול, ועדיין יודע שהבעיטה בישבן בדרך להחטיף לו. כניראה שגווארדיולה נועד להיכנס כל פעם לנעליים גדולות של ציפיות. כי אחרי שיופ היינקס עשה את זה עם קבוצה לגיטימית לזכייה – באיירן מינכן, אולי יעשה זאת שוב הצ'יליאני הצנוע בעל פני הפוקר, שחולם על השמיים.
