הרגע שלא האמנו שיקרה – קרה. סרינה וויליאמס, שרק זכתה בווימבלדון והשוותה את שיא הזכיות בגראנד סלאם של שטפי גראף, ושברה את שיא ההופעות של נברטילובה ופדרר בטורנירים הגדולים, היא כבר לא השחקנית מספר 1 בעולם. אחרי שהייתה בפסגה 186 שבועות רצופים, גם כן שיא, היא איבדה את המקום הראשון לקרבר, שגם בלי להעפיל לגמר השיגה את וויליאמס, שהפסידה לעשירית בעולם, פליסקובה. קרבר, שהפכה לגרמנייה השנייה בלבד שמגיעה למקום הראשון והמבוגרת ביותר שעשתה זאת (וויליאמס הייתה מספר 1 בעולם לראשונה כבר ב-2002) ריסקה את ווזניאקי בקלות מחפירה שמספיקה בעצמה כדי להכריז שהיא הטובה בעולם כרגע. היא השוותה את המאזן של ונוס עם גמר שלישי בטורניר גדול השנה, כשזכתה באליפות אוסטרליה הפתוחה, שלמרבה הפלא היה הזכייה הראשונה שלה בגראנד סלאם. כעת, כשהגשימה את חלום הילדות שלה להיות הראשונה בעולם, מגיעה השחקנית הכי מאוזנת בסבב פסע אחד מזכייה גם ביו אס אופן.
אי אפשר להגיד בשום אופן כי פליסקובה היא שחקנית עדיפה על אחת משלושת הטניסאיות הגדולות בכל הזמנים (יחד עם נברטילובה וגראף). זה היה משחק מוזר, שבו השחקנית הגדולה של דורנו הייתה נראית נבוכה; בשלב מסוים אפשר היה לראות חוסר שביעות רצון על פניה של סרינה. היא ניסתה להשתחרר מזה על ידי שאגות והקפצת הקהל, כשחזרה מעט למומנטום במערכה השנייה, אבל בסופו של דבר היא הייתה לא רק ביום חלש, אלא שוב עם הציפיות על הכתפיים. אין ספק כי אחד הדברים הכי רעים שיכולים לקרות לשחקן הוא שבירת שיא. ראינו את זה קורה למסי בקופה אמריקה; הוא שבר את שיא הכיבושים של בטיסטוטה במהלך הטורניר, אבל נעלם בגמר בו נבחרתו הפסידה וכן לערן זהבי, ששבר כמה משחקים לסיום העונה את שיאו של אלמליח בשערים לעונה אחת ואז נעלם במשחקי ההכרעה של הפלייאוף, שפילסו את הדרך לאליפות היסטורית של היריבה מהדרום.
אצל סרינה היו אלה השיאים שציינו בהתחלה, ועדיין יושב לה הקוף של הגראנד סלאם ה-23, שיושב לה בראש. "שיחקתי עם פציעה בברך השמאלית", טענה המדורגת מספר 1 לשעבר. "ברגע שאתה פצוע זה מסיח את דעתך וקשה להתרכז בטניס". האמת? לא היו לכך סימנים במשחק. סרינה פשוט נראתה כמי שמשקל המשחק גדול על כתפיה, כמי שהשקיעה כל כך הרבה שהיא פשוט תשושה וכמי שהגיל מתחיל להכריע אותה. אז לאן סרינה הולכת? האם היא תלך בדרכו של פדרר, שנראה כי כבר לא יחזור יותר לשיאו וימי הזוהר מאחוריו? או שמא היא תוכל לחזור להיות הסרינה הטובה והמאיימת, זו שהטילה אימה על הסבב כולו במשך כל 15 השנים האחרונות? הבשורה תצא ככל הנראה לא השנה, אלא בשנה הבאה לקראת הגראנד סלאם הראשון של העונה. עד אז תהיה לנו זוכה חדשה וטרייה ביו אס אופן.
במשחק עצמו אנו צפויים לראות שתי מגמות. האחת של קרבר, שתנסה לכפות את המשחק שלה על פליסקובה, בדיוק כמו שעשתה זאת במהלך כל הטורניר. המשחק הדומיננטי של הגרמנייה כולל דיוק רב, עצמה ומשחק הגנה מצוין. מנגד עומדת פליסקובה, מלכת האייסים של הסבב. אמנם היא נחשבת למתקיפה טובה, בעיקר באחוזי המסירה הראשונה והשנייה שלה, אבל במשחק חצי הגמר היא הוכיחה שהיא שחקנית יותר שלמה מכך. אפשר להגיד שמדובר במשחק מקביל לקבוצה עם שליטה בכדור נגד קבוצה של התקפות מתפרצות. שוב שאלת העייפות תכריע, וככל הנראה הפייבוריטית היא קרבר, אבל באמת שכל תוצאה לא תפתיע בגמר הזה. צריך לזכור שגם העניין של המקום הראשון בעולם צפוי להשפיע, ושפליסקובה הוכיחה את עצמה בכל משחק בטורניר. אם כן, נשארה רק שריקת הפתיחה, שתהיה בעוד פחות משעה בערוץ יורוספורט. נהיה כאן גם כדי לסכם לכם את גמר הגראנד סלאם האחרון של העונה.